הפסוק של הפרשה (במדבר כד)
(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
פשט הפסוק
בלעם, הבא לקלל את העם, מברך אתו בפליאה על יופי מחנה ישראל.
האגדה על הפסוק (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן יד)
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" [בפסוק שלנו] אם אהליך למה משכנותיך? אם משכנותיך למה אהליך? אלא מה טובו אוהליך אלו אהלים, ומשכנותיך אל תהי קורא מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ אלא מַשְׁכּוֹנוֹתַיִךְ. אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל שיעשו משכן, שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם, תדע לך שהוא כן שכיון שחטאו מה כתיב שם? לכן "שָׁמַע אֱ-לֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל" (תהלים עח) ויטש משכן שילה אהל שכן באדם זה משכן שלא נעשה אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם.
נקודות למחשבה
בלק מלך מואב, נחרד מהגעתו של עם ישראל על גבולו, ובמקום לצאת נגדו במלחמה כפי שעשו מלכים אחרים (והובסו בקרב) הוא בוחר בדרך יצירתית. בלק פונה לגדול נביאי אומות העולם, בלעם בן בעור, ומבקש ממנו לקלל את העם כדי לנטרל את ההשגחה הנסית המלווה אותו מאז יציאת מצרים. בלעם מוזהר על ידי הקב"ה שלא לקלל, וכשהוא לבסוף ניצב מול מחנה ישראל, אינו יכול אלא להוציא דברי ברכה ותהילה. "ברכת" בלעם מורכבת מדברים שהם בין היפים שנאמרו אי פעם על עם ישראל. בפסוק שלנו בוחר בלעם לשבח את ה"אוהל" וה "משכן" של עם ישראל.
האוהל מסמל ערך יסודי נוסף של העם היהודי, והוא מרכזיותו של לימוד התורה. על הפסוק המתאר את יעקב אבינו "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה) מסביר רש"י "אהלו של שם ואהלו של עבר" [על פי המסורת, שם ועבר , שני צאצאים של נח, הקימו בית מדרש שבו למד יעקב]. בלעם נפעם מסוד כוחו של עם יהודי, דבקותו בלימוד התורה הציבורי, בבתי כנסת ובבתי מדרשות המאפשר דיון פתוח והתחדשות התורה בכל דור ודור.