כוח הניצוח (נצח) שבנפש- חלק ב'
ישנו כוח של נצח בנפש שעליו אומר הפסוק (שמואל א טו,כט): "נצח ישראל לא ישקר".
כל זמן שהאדם לא מגלה את נקודת הנצחיות העמוקה בתוך נפשו גם הניצחונות שלו הם ממקור זמני. לעומת זאת כאשר האדם זוכה לגלות את נקודת הנצחיות שבתוך עומק נשמתו, שם הוא מגלה ניצחון בבחינה של נצח. על זה נאמר "אמת יש לו רגלים ושקר אין לו רגלים" (דהיינו אין לו המשכיות וקיום).
עיקר המלחמה ועיקר הניצחון הוא ניצחון יצה"ט על יצה"ר כמ"ש על העתיד לבוא (סוכה נב.): "עתיד הקב"ה לשחוט את יצר הרע", "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג,ב).
ליצה"ט ישנם שני כוחות ניצחון,כוח ניצחון זמני וכוח ניצחון נצחי, לעומת יצה"ר המנצח רק בזכות כוח הניצחון הזמני שלו שעלול לגבור על כוח הניצחון הזמני של יצה"ט, אך ליצה"ר אין נצחיות ולכן עתיד להעלם מן העולם כנ"ל.
פתגמו של רבי נחמן זצ"ל - 'אין ייאוש בעולם כלל', נובע מכוח הנצח, הרי הייאוש חודר במקום עם תחושה של סוף, עם תחושה שהוא יכול להיפסק, אך אם קיים בנו כוח של נצח ממילא לא שייך להתייאש.
ככול שאדם מחובר לנצחיות שבחיים הוא מתרחק מנקודת הייאוש שבנפש. אך ככול שהאדם רחוק מהנצחיות שבחיים, יכולים מקרי הזמן (קושי במציאת זיווג/פרנסה/חולי וכו') להוביל אותו לייאוש ח"ו.
מכיוון שהאדם הוא נצחי הוא לא יכול להתייאש מעצם המציאות של עצמו (כח ההויה שבכתר),אך הוא יכול להתייאש מדברים שמחוצה לו.
אדם שאינו מכיר בהיותו נצחי יכול להרשות לעצמו להתייאש ולהתאבד ח"ו מכיוון שחושב שבכך יסתיימו ייסוריו, אולם אדם שמבין שאין לו כיליון והוא נצחי, ממילא לא יתייאש.
ככול שאדם מחובר לנצחיות שבחיים הוא מתרחק מנקודת הייאוש שבנפש. אך ככול שאדם רחוק מהנצחיות שבחיים יכולים מקרי הזמן להוביל אותו לייאוש.
כוח הנצח וכוח ההוויה בעומק הם אחד אלא שההוויה זה הכוח השורשי של עצם המציאות שלי, וכוח הנצח עניינו לקחת את כוח ההוויה ולהאיר איתו ברבדים היותר חיצוניים ולנצחם ולכבוש אותם. כוח הנצח מקדם את האדם ומגלה את ההוויה שלו מהכוח אל הפועל במציאות הגלויה.
מידת הנצח ומידת הביטחון הם אחד. כאשר אדם יהיה בטוח במאת האחוזים שהוא ינצח בדבר מסוים אז הוא אכן ינצח! הוא יאיר את ההוויה שבקרבו בדברים שחוצה לו וינצח. כפי גודל בטחונו יכול לנצח כל דבר!
כמוכן, דבר נצחי מוכרח שהוא אחד בעצם. עולמנו זה זמני כידוע ולכן נקרא 'עלמא דפרודא' (מקום הנפרדים).מכאן, שכול דבר זמני הוא מכוח הריבוי והנפרדות, ואילו דבר נצחי הוא כוח האחד. במקום שלא מאירה הנצחיות מאיר הריבוי, במקום שמאירה הנצחיות מאיר האחד.
הארת כוח הנצחיות שבנפש עניינה להאיר את עצם ההוויה כלפי חוץ, וכאשר הארתי את עצם ההוויה החוצה, נתבטלה ההתנגדות לשני, נתבטל הפירוד ונעשינו אחד, וזהו ניצחון ממקור נצחי. זה נקרא להאיר את אור השלום שהוא האור של אחדות בתוך המלחמה של הישות והפרוד.
המלחמה והניצחון האמיתיים הם מה שכתוב (עובדיה א,כא): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה". המלוכה היא בחינת אחדותו יתברך כמ"ש "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". מלחמה בכדי לגלות נצח, ולא מנצח ומנוצח!
המלחמה הפנימית עניינה להאיר שלום, להלחם ע"מ לעקור את המלחמה.
עוד בעניין הנצח, אמרו רז"ל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר "ילכו מחיל אל חיל"", כי בעולם שלאחר המיתה תלמידי חכמים עוסקים בתורה ועולים ממדרגה למדרגה ומישיבה לישיבה כי כמו שהשי"ת אין לא סוף כך תורתו אין לה סוף.
וז"ש דוד מלכנו (תהלים כב,ה): "חיים שאל ממך נתתה לו אֹרך ימים עולם ועד".
לימוד זה מביא אותנו למסקנה ולמעשה החשובים ביותר והם שנשתדל ביותר שיהיו כל מעשינו לתועלתה הנצחית של לנשמתנו, וזה שפתח החכם באדם את ספרו (קהלת א): "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמֹל תחת השמש" וכן שאר הפסוקים הבאים אחריו ודו"ק כי יקר הוא.
ומרחיב על כך כמוהר"ר משה וידאש בספרו ראשית חכמה (שער היראה,פ"י,אות יט-כב):
"...מה שאמר דוד המלך עליו השלום (תהילים קלט,טז): "ימים יֻצרו".שהימים עצמם יש להם יצירה והויה, שבהם מתלבשת הנשמה אחר יציאתה מן העולם, כפי המעשים אשר תקנה בהם."עש"ה.
