כוח הניצוח (נצח) שבנפש- חלק א'
הנצח הוא מהספירות המעמידות את כל מבנה העשר ספירות כולו. כל מה שהיה בגדר הבנה בשכל ובגדר חוויה ברגש מתחיל להתממש באופן מעשי בספירות התחתונות (נהי"מ).ספירות נצח והוד נקראת בזוהר הקדוש 'תמכין דאורייתא', דהיינו שמביאות את התורה ממחשבה למעשה!
מדת הנצח והבטחון היא המידה המיוחדת (מבין מידות הלב) למשה רבנו ע"ה. משה הנחיל לעם ישראל תורת נצח, הוא הראשון שלחם את מלחמות ישראל (בעודם במדבר),והוא הפוקד את עם ישראל בניצוח על כל ענייני מלאכתם (הן מלאכת המשכן, והן פקידת הצבא והפיקוד עליו).חז"ל אף אמרו שכל ענייניו ומעשי ידיו של משה הם נצחיים וקיימים לעולם ועד, וגם הוא חי חיים נצחיים, בסוד "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון".
לשון ניצוח משמש לכמה בחינות ומשמעויות:
'לנצח במלחמה' (לדוגמא שמות יז,ט)- יש מנצח ומנוצח. ניצחון מקרי וזמני שעלול להתהפך.
'לנצח נצחים' (ישעיה לד,י) - דבר מתמשך ומתמיד שאין לו הפסק.
'למנצח בנגינות' (תהילים ד,א) - מנצח על המנגנים.(ניצוח היוצר אחדות).מנצח על המלאכה.
בכללות, כל העניינים הקשורים בספירת הנצח דורשים בטחון וגורמים לבטחון. עצם הבטחון ביכולת ליישם את מה שבכוח בנפש פנימה הוא השורש לתחילת יישום כל דבר במציאות. על כן מזוהה ספירה זו בפנימיות כמידת הבטחון (עיין אור הבהיר, ערך בטחון).
ישנו בטחון פעיל (בחי' זכר): כדוגמת דוד המלך שאמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" (תהילים יח,לח).
וישנו בטחון סביל (בחי' נקבה): כדוגמת חזקיהו המלך שאמר לקב"ה "אני ישן על מטתי ואתה עושה" (מלכים ב יט,לה).
ההבחנה שיש במהות הבטחון הפרזה וחריגה מתחומי השכל המיושב מלמדת גם על השורש העליון של תכונת הבטחון בנפש שהוא האמונה! "כי עם קשה עֹרף הוא, וסלחת" (שמות לד,ט)(קשיות עורף זו היא תכונת האמונה שלמעלה מטעם ודעת, בגינה סלח ה' לעם ישראל על חטא העגל).
האמונה היא חוויה טבעית ובלתי מושכלת (עיין שמונה קבצים, אות ריט-רכד).
האמונה נותנת תוקף ועוז למידות המעשה לפעול במציאות בסוד "נעוץ סופן בתחילתן" (ספר יצירה),הרי צריך להאמין בכוחות ובהצלחה ע"מ להוציאם לפועל.
הבטחון בא לשקף את האמונה הכללית והמופשטת בתוך תחומי עולם המעשה.
מדת הנצח היא דווקא הבטחון העצמי של האדם בכוחות הנתונים לו מהשי"ת.
על האדם לזכור תמיד כי כל כוחותיו באים לו מהשי"ת, וז"ש (דברים ח,יח): "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", וזה כמובן ההפך הגמור מהקליפה הגדולה – תחושת (דבריח ח,יז): "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה".
'לנצח במלחמה' זה ניצחון זמני ולא נצחי, הרי המנצח יוכל להיות מנוצח בעתיד.
גם הניצוח במלחמות הפנימיות שבתוך נפשנו הינן זמניות בלבד כמ"ש (משלי כד,טז): "שבע יפול צדיק וקם", "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן", נופל וקם פעמים רבות עד הנקודה אשר לא נופל יותר וז"ש (תהילים יב,א): "למנצח על השמינית מזמור לדוד" – הניצחון כאן הוא קימה לנצח.
אם כן,י שנו ניצוח חיצוני וישנו ניצוח פנימי. הניצוח החיצוני הוא ניצוח מקרי וזמני, ואפילו אם הוא מתמיד, הרי הוא מבסיס זמני. משא"כ הניצוח הפנימי הוא מגיע מהנקודה הנצחית העמוקה והפנימית שבתוך נפש האדם.
