כוח הרחמים (תפארת)שבנפש- חלק ב'
מלמדת אותנו התורה את סוד זה על יהושע בִן נון (במדבר כז,יח): "איש אשר רוח בו".
ופירש רש"י ז"ל: "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד".
ככול שאדם מחובר לפנימיותו ולרוממותו העצמית שהיא נשמתו, כך לא יהיה מאוים ממציאות הזולת השונה או הופכי לו, אדרבא, יוכל להיכנס לנעליו של זולתו, למצוא בו ערך, להרגיש אותו ולנסות להבין את הלך מחשבתו ותפיסת נפשו, להכיל אותם ולהתייחס אליהם בהתאם.
בוויכוח קלאסי כל אחד מכונס בעצמו ולא טורח כלל לנסות להבין את מחשבתו ורגשותיו של האדם שמולו. אולם העבודה הפנימית היא להבין את הצד השני.
(ע"י כך אולי גם אבין את טעותי שלי).
רק אחרי שאבין את הצד השני גם אוכל להרגיש אותו, ואם יסתבר שכל תפיסתו מוטעית ולכן מתנהג בצורה שמתנהג, ממילא גם שייך להזדהות אתו ולרחם עליו!
עבודה זו, להבין את הצד שכנגד, צריכה להתבצע בעיקר עם האנשים אתם אנו חיים בתדירות, יש לנו אפשרות לנסות להתחקות אחר התפיסה שלהם. ככול שאנו חיים עם השני יותר אנו צריכים לאט לאט ללמוד את מבנה נפשו והלך מחשבתו.
כאשר אני מבין את השני באמת אני יכול לדעת גם ממה הוא סובל וממה אינו סובל ולא להשליך עליו את מבנה נפשי שלי, ממה אני סובל וממה לא.
חז"ל מלמדים אותנו (אבות ב,ד): "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו".
להיכנס לנפש של השני זה סוד האחדות וזה עבודת חיים שספק אם אי פעם תגיע לשלמותה, מכול מקום עבודתנו היא להשקיע ולהעמיק ולהרגיש עוד ועוד וזו היא מידת הרחמים.
כל זמן שאני לא מבין את השני אז הרבה יותר קשה לרחם עליו.
אם כן מנינו ג' שלבים במידת הרחמים:
א. הרגשה שישנה כאן עוד ישות מלבדי, כולל דצח"ם.
ב. להיכנס לתפיסת הקיום של השני, להלך מחשבתו ולעולמו הרגשי.
ג. רחמים אמיתיים על הזולת מתוך תפיסה נכונה של הווייתו.
מידת הרחמים היא שורש ההתחברות לאדם ונקראת גם הקו האמצעי.
עניינו של קו האמצע הוא לחבר את כל השונה וההופכי ולהפכו לאחד וזהו סוד שם מ"ה, בגימט' אדם.
מידת הרחמים בנפש עניינה לצרף את כל הבריות כולם. תכלית הרחמים אינה לרחם, רחמים הם כלי בלבד לנקודה הרבה יותר עמוקה והיא תכלית הבריאה –גילוי האחדות - "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
