כוח האהבה (חסד) שבנפש- חלק ג'

כוח האהבה (חסד) שבנפש- חלק ג':

בשבוע שעבר הסברנו את מידת החסד מצד הנותן,כעת נסביר את מערכת המקבל:

הנתינה הינה ביטוי של אהבה.על המקבל להתבונן מה בעצם הוא מקבל – האם הוא מקבל מהנותן מתנה חומרית גרידא או שמא הוא מקבל בעיקר אהבה דרך החומר?

אם המקבל מזהה שהוא קיבל רק חומר אז אולי הוא יתמלא בהכרת תודה אך קשר אהבה ואחדות הוא לא יצר.על האדם להיות מודע שהוא בעצם קיבל אהבה.מודעות זו תעורר בו אהבה חזרה כמ"ש (משלי כז יט): "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

כאשר האדם רוצה רק את החומר שבמתנה,על זה נאמר (משלי טו,כז): "שונא מתנות יחיה",אולם אם הוא רוצה את האהבה שבמתנה אז הוא באמת יחיה.

מערכת החסד צריכה לפעול במודעות ברורה הן מצד הנותן והן מצד המקבל.הנותן צריך להיות מודע לכך שהוא פועל נתינה,ושהמניע לנתינה הוא אהבת המקבל,ושתכלית הנתינה היא הגברת האהבה והאחדות.המקבל צריך להיות מודע לכך שהוא קיבל חפץ שבתוכו יש את אהבת הנותן,ושתכלית קבלת המתנה היא "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם",דהיינו להחזיר אהבה לנותן ולהתאחד עימו.

איתא בפרקי אבות (ה,טז): "כל אהבה שהיא תלויה בדבר,בטל דבר בטלה אהבה.ושאינה תלויה בדבר,אינה בטלה לעולם".זו אהבה של אחד – "והיו לבשר אחד".

כידוע,ישנן אהבות שחולפות,אולם אהבה פנימית  יותר מביאה את האדם לתפיסה שהאוהב והנאהב הם אחד,ואהבה כזו אינה בטלה לעולם.

מדובר על אהבה עצמותית הטמונה בעומק הנפש כאדם האוהב את עצמו ואת ילדיו.

עם קשר החיבור העצמותי הזה על האדם להתאחד עם כל המציאות שמחוצה לו,עד כדי כך שלא יוכל ולא יחוש שום נפרדות,וכמאמר הבעש"ט לתלמידו "אני אוהב כל יהודי יותר ממה שאתה אוהב את בנך אהובך".

וכמובן שהמטרה היותר מובחרת ונכבדה בגילוי האהבה העצמותית הזו היא הופעתה כלפי הבורא יתברך וז"ש בתער"ב (ע' קכא):

"אמיתת רצון העצמי הוא מה שעצם הנשמה תתעורר בבחינת עצמות אלקות בלי שום מבוקש כלל ובלי שום חשבון לנפשו כו',שזהו רק מפני שהיא מושרשת בעצמות ע"כ בהתגלות עצם הנשמה הרי היא כשלהבת העולה מאליה שנמשכת לאלוקות בבחינת הרצון העצמי".עש"ה.

אסף אהרון מכבי

הדפסה