כוח האהבה (חסד) שבנפש- חלק ב'
כוח האהבה (חסד) שבנפש- חלק ב':
כאשר אנו נותנים מכוח האהבה,מלבד הדבר החומרי שניתן,ניתנת שם גם נפש ואהבה בסוד (משלי כז,יט): "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" – המקבל יאהבני חזרה ונתאחד!
הגמרא בבבא בתרא (י.) מספרת על גוי אחד ששאל את רבי עקיבא – "אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם"?,ענה לו רבי עקיבא – "כדי שנזכה אנחנו".
תכלית הנתינה אינה שיהיה למקבל עוד חפץ אלא לקשר בין הנותן למקבל,ובכללות, התלות בין הנבראים והצורך להיטיב זה לזה תכליתו לקשר את הנבראים כולם זה לזה ולאחדם.
כאמור,על מנת שאחדות זו אכן תקרא נצרכת בפעולת הנתינה מודעות עצמית שתכלית הנתינה היא אהבה ואחדות.נתינה רבה אך לא מודעת לא תניב את האהבה הרצויה!
"עולם חסד יבנה" – בנין העולם לא נובע מכך שכל נצרך יקבל את כל צורכו,אלא החסד בונה את העולם מחמת שהוא מאחד בין בני האדם.
אם כן,על מנת לפתח את האהבה שבקרבנו על האדם לתרגל לאורך היום:
א.לשים לב שהוא מיטיב.
ב.להתבונן על הכוח המניע את הנתינה.
ג.להתבונן מה תכלית הנתינה.
את עבודת חיבור הלב האמיתית לזולת אי אפשר לפתח על ידי נתינה חד פעמית מזדמנת או מול אדם לא מוכר שהקשר עימו אינו תדיר,מכיוון שהנתינה כאן תגיע מאינטרס,מרחמים או מחמת צדקה אך לא מחמת חסד ואהבה (למעט יחידי סגולה), לא יוצר כאן חיבור אמיתי בין הנותן למקבל.
ולכן,הדרך היותר יציבה לבנות מערכת של אהבה וליצור חיבור של הלב לזולת אמורה להתחיל במסגרת הקרובה ביותר לאדם,בדרך כלל עם האישה והילדים (כאן המערכת אמורה להיות יותר טהורה ובלתי אינטרסנטית כבחוץ).
בבית עבודת הנתינה נעשית מול אדם קבוע ובריבוי של פעולות נתינה,ראשית מתחילים עם הבן זוג,לאחר מכן עם הילדים ולאחר מכן הולכים ומרחיבים את המעגל על כל ישראל.
הסדר הנכון הוא להתחיל מהבית ולהתרחב החוצה.לעומת זאת,אדם שמתחיל להתחבר החוצה עוד לפני שיש לו חיבור בתוך ביתו מבצרו זה יוביל לכישלון ח"ו,זה עלול להיות סימן שמכיוון שאינו מסתדר בתוך ביתו הוא נס החוצה.
כאשר הבניין יבנה כראוי התוצאות יראו בהתאם.
הסברנו עד עתה את מידת החסד מצד הנותן בשבוע הבא ב"ה נסביר את מערכת המקבל
אסף אהרון מכבי
