גדולת השבת (הרב מנחם סוכות)
מדוע נקראת שבת זו, "שבת הגדול"?
רבי שמעון בר יוחאי מלמד אותנו במדרש כי כש"בורא" הקב"ה את השבת, היא פונה אליו בטענה: ריבונו של עולם, לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג. משיב לה הבורא: כנסת ישראל, היא בן זוגך.
בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם - לשבת ישנם שני חלקים, חלקו של הבורא וחלקם של ישראל. השבת היא עדות על בריאת השמים והארץ והיא גם זכר ליציאת מצרים. שני חלקים אלו מפרים זה את זה. עם ישראל והשבת מולידים יחד תולדות. השבת הייתה קיימת מבריאת העולם, אך לא הגיעה ליעודה ולגדלותה עד שהגיעו ישראל ביציאת מצרים וקיבלו את המצוות.
ומה היא מטרת השבת? מה יכול להיוולד מהחיבור הזה של השבת וישראל, של הבריאה ויציאת מצרים?
כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו, אַף עֲשִׂיתִיו. העולם נברא בכדי שנוכל למצוא בו את הבורא. שנגלה את גדולתו מתוך מעשיו. ככל שנעמיק יותר בבריאה, כך נכיר יותר ויותר את גדולת הבורא, את העומק העצום בתוכנית הזו - גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי ה', דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם.
הגורם הראשון לחוסר ההתבוננות הוא חוסר הפניות וההרגל, העיסוק המתמיד בחומר מונע מאיתנו להתרומם לרגע ולהביט על כל מה שקורה פה, לראות את העומק של העולם, את גדולת הבריאה ואת הפלא של עצם היותנו. לשם כך ניתנה לנו השבת, יום שבו אנחנו עוזבים את העיסוק בחומר, יום שבתון בו תודעתנו מתנקה ופנויה למבט חדש על מה שסביבנו. וכך במזמור שיוחד ליום השבת - מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, אנחנו מתבוננים בגדול הבריאה ומצהירים - מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ.
למרות הפלא שבבריאה, עד יציאת מצרים חסר לנו משהו. עד שלא ראינו את הניסים, קיומו של הבורא נסתר, חוקי הטבע נראים כעומדים בפני עצמם והשייכות שלנו לכל זה נראית מקרית. רק עכשיו, כשבורא העולם מתגלה אלינו ומיחד אותנו, נסגר המעגל. אנחנו יודעים בשביל מה יש לנו את השבת ויודעים לגלות את גדולת הבורא מתוך הבריאה.
שבת זו שלפני הפסח יש בה גם משהו "גדול" נוסף. אנחנו יודעים כי השנה מוקפת ברגלים, בחגים הנפלאים המתחילים בפסח ומהווים שלמות של רובד רוחני עבור השנה כולה. השבת היא "תחילה למקראי קודש", וכשם שבפרשת המועדים מופיעה השבת לפני שאר המועדים, כך שבת זו היא לפני אותם החגים והיא מסמלת משהו שהוא בסיסי יותר ועמוק יותר מכל הרגלים. בעוד שהרגלים הם "מקראי קודש", שבת היא עצמה "קודש".
ירמיהו הנביא מתנבא: כֹּה אָמַר ה', אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי.
בשבועות קיבלנו את החכמה האלו-הית, את התורה. בפסח זכינו לראות את גבורת ה' וגם לכיבוש היצר שהיא הגבורה האידיאלית, איזהו גיבור? - הכובש את יצרו. בסוכות זמן שמחתנו הגענו לעושר המושלם, איזהו עשיר? – השמח בחלקו. למרות חשיבותם, השבת עומדת מעל כל אלה. גדולתה של השבת בכך שהיא מביאה אותנו לדרגת, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
