עדות שלימה (הרב מנחם סוכות)

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה...
חז"ל מסבירים, מדוע נקרא המשכן "עדות"? עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. למה כוונתם? במה מתבטאת עדות זו? במה שונה ומה מוסיפה עדות המשכן על העדות הגדולה ביותר, על לוחות העדות?
עדות יכולה להיות על סמך שני דברים, וְהוּא עֵד - אוֹ רָאָה, אוֹ יָדָע. ישנה עדות שמבוססת על ראיה ויש שמבוססת על ידיעה. כשמשה יורד מההר נאמר, וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ. זו עדות ראיה, הלוחות מוכיחים לנו ולעולם את מציאות הבורא, קיום המצוות מוכיח לעולם את אמונתנו בהתגלות האלוקית.
עדות המשכן היא ממקום אחר לגמרי, בעוד הראיה היא אינפורמציה המגיעה אליי מבחוץ. נדבת המשכן היא עדות הידיעה. היא מגיעה מבפנים. הרצון הפנימי שעלה בנו לתרום את תרומת המשכן, מגלה עד כמה בתוך תוכנו אנחנו מחוברים לבורא. דווקא לאחר חטא העגל ההוכחה היא גדולה יותר ומעידה שהחקיקה הקדושה היא בעומק הלב, במקום שלא יכול להימחק. זו העדות ששכינה שורה בישראל – בתוך תוכנו.
המדרש כאן ממשיל את השילוב בין משה וישראל בהקמת המשכן, לפסוק רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. מצד אחד, ישראל לא יכלו להקים את המשכן ללא עזרתו של משה. אך מאידך, גם משה היה צריך את מעשיהם של ישראל. ללא תרומתם, לא היה לו ממה להקים. כוחו של המנהיג נשען על רצונם של העם ואחדותם כפי שנאמר וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
בעוד משה "זוקף ראשם של ישראל" כפי שדורשים חכמנו מהפסוק כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ישראל הם שמעלים את "רגליהם" עד הראש. הם שמחברים את מעשיהם לאותה ידיעה נאצלה. אלו הם שני המישורים בהם מגלים העם את הקשר המיוחד שלהם לבורא. הקשר של הראש, המרומז בשם "ישראל" – "לי ראש", והקשר של "יעקב" – של העקב.
מעשה המשכן היה להרים את העקב, את אחרון המעשים, למקומו של הראש. על כך מרומז גם בתרומת המשכן "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת", זהו המחבר את ה"בקע" – אותיות עקב, לגולגולת, לראש. ומכיוון במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, לכן התקשה משה בהבנת מחצית השקל, אותו חצי שמגיע מהמקום הנמוך ביותר ומתחבר למקום הגבוה ביותר, עד שלקח הקב"ה "מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו". עד שהוא רואה את אותה חתירה שמתחת לכיסא הכבוד, את אותו הפתח המיוחד לבעלי התשובה.
ושתי עדויות אלו משלימות זו את זו, זהו מפתח החיצון ומפתח הפנימי, אחד פותח לנו בורא העולם והשני ניתן בידנו לפתוח, ללא שני המפתחות, המעבר והחיבור לא יתאפשר. על שני שערים אלו מתנבא יחזקאל הנביא, שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים, יִהְיֶה סָגוּר... וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ. שבת הוא המגיע משמים ואילו ראש חודש הוא המתעורר על ידינו. דווקא השילוב הזה, התורה שבכתב והתורה שבעל פה, האמת והאמונה, האיחוד של הצדיק ובעל התשובה, הם שמשלימים את עדות הראיה ועדות הידיעה, זו העדות היציבה והחזקה ביותר -  אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים - אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)

הדפסה