ירידה לצורך עליה (הרב מנחם סוכות)
"עלית למרום, שבית שבי, לקחת מתנות באדם".
המדרש מדייק מפסוק זה שישנם שלושה חלקים שונים בתורה, שבי, מקח ומתנה. למה כוונת המדרש? מה הם אותם החלקים?
ברכות התורה מחולקות גם הן לשלוש. אם נעמיק, נוכל למצוא קשר בין שלושת הברכות לשלושת חלקי התורה.
ברכה אחת היא ברכת "לעסוק בדברי תורה", ברכה זו היא על אותו החלק בתורה שאנו מגיעים אליה מתוך יגיעה, זהו "מקח", קניין.
הברכה השנייה היא ברכת "והערב נא", ברכה זו מתייחסת לאותו חלק מתוק בתורה. לאותה מתנה נפלאה המאפשרת לנו להתענג על התורה ולחוש כמה אנחנו מתחברים אליה.
ניתן גם לקשר בין שני החלקים האלו לבין החלוקה של "מצוות עשה" ו"מצוות לא תעשה". מצוות לא תעשה הן הדורשות מהאדם הקרבה, וויתור על מאוויי העולם הזה עבור רצון הבורא. ה"תשלום" הזה שאנו נותנים משלנו, הופך את החלק הזה שבתורה ל"מקח". לעומת זאת, מצוות העשה, אותם ציווים שניתנו לנו בכדי לזכות אותנו, הם חלק ה"מתנה".
כשם ששני חלקים אלו מקבילים למידותיהן של שני האבות הראשונים, חסד אברהם ופחד יצחק, החסד והדין, כך החלק השלישי הוא חלקו של יעקב אבינו – "אמת ליעקב". החלק הזה של התורה הוא החלק העיקרי שבה, זהו חלק שאינו קשור לפעולות כאלו ואחרות, זו אותה אמת פנימית המהווה את לבה של התורה. על אותו החלק בתורה אנו מברכים "אשר בחר בנו... ונתן לנו את תורתו", היא אינה רק "תורה", זו תורתו של הבורא כפי שהוא מכיר אותה, זו ש"נעלמה מעיני כל חי". וכשאמת כזו מגיעה לעולם השקר, היא מוסתרת, היא בשבי.
כך גם על הפסוק "וכי ימכור איש את בתו לאמה", אומר המדרש: "בת יחידה הייתה לי [-התורה] ומכרתיה לכם, שאין אתם מוציאים אותה אלא חבושה בארון." התורה רוצה להביא את האמת שלה לכל מקום, התורה במהותה היא בת חורין, כפי שדרשו חז"ל על "חרות על הלוחות" – חירות. העולם הזה מגביל את היכולת של האמת להתגלות, התורה כאן בשבי, בארון בתוך ארון.
למרות הכאב עלינו לדעת כי "לא תצא כצאת העבדים", התורה לא ירדה כדי להיכלא כאן, היא ירדה בכדי להעלות אותנו עמה. גם שלושת הארונות בהם מוסתרים הלוחות, אותם צמצומים שהתורה צריכה לעבור בכדי שנוכל להבין אותה. גם הם "נושאים את נושאיהם", גם הם ירימו אותנו וישיבו אותנו למקומנו, כמאמר הכתוב "תורת ה' תמימה – משיבת נפש".
התורה נקראת גם על שם האורה, תורה אור. "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", החיבור העמוק לתורה יכול לפתוח לנו את העיניים, לראות את העולם בצורה חדשה ושונה כל כך.
התורה לא רק מאירה לנו את הדרך, היא מאירה בנו את לבנו ומגלה לנו את רצוננו הפנימי. על תרומת המשכן מביא המדרש את הפסוק "אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק". החיבור לתורה הוא שדופק על קירות לבנו, שמעורר את הנדיבות ואת אותם רצונות רדומים הכמוסים בנו.
ועל התורה נאמר "מראהו כלבנון", התורה לא רק מעירה את הרצונות הטובים הקיימים בנו, היא שמביאה את לבנו ללבלב, לפרוח ולעשות פרי.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
