מנוחת מרגוע (הרב מנחם סוכות)
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ...
אם נתבונן בעשרת הדברות, נראה שמצווה זו שונה מהשאר, נראית אוניברסאלית פחות. מה היא ייחודיותה של מצווה זו? האם אכן כל מהותה של מצווה זו היא מערכת של איסורים, של מעשים שאסור לעשותם?
אם נתבונן במצוות השבת, נראה שהיא לכאורה מנוגדת למטרת הבריאה, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַֽעֲשֽׂוֹת. העולם נברא "לעשות", אנחנו נשלחנו לכאן בכדי לפעול, כל צמח וכל חי מגיע עם מטרה דינאמית, הוא לא אמור לקפוא במקומו. לכן כשאנחנו מצווים להפסיק, לעצור את העשייה שלנו, זה מאוד לא מובן.
אם נחשוב שמטרת מנוחת השבת היא בכדי שנכל לחזור למלאכתנו במשנה מרץ, אנחנו טועים. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה... חז"ל מלמדים אותנו מה היא מנוחת השבת, "מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי". כשאנחנו מגיעים לשבת עלינו לראות "כאילו כל מלאכתך עשויה".
בשבת אנחנו לא נחים בכדי שיהיה לנו כוח להמשיך לעבוד. בשבת שובתים מכיוון שה' שבת. זה אומר שבשבת אנחנו מבינים שגם לנו יש חלק בבריאה ושגם אנחנו שותפים כביכול עם הבורא. השבת שוברת את התפיסה החומרית השולטת בנו, השבת מזכירה לנו שיש מימד נוסף לעולם. אנחנו מפנימים שכל מה שנפעל בעולם, עדיין חסר, כל זמן שלא קיבל משמעות רוחנית. המלאכה חשובה היא, אך סיומה ושלמותה מגיעים דווקא עם השלמת התודעה הרוחנית, דווקא כשאנחנו מבינים שיש חלק נוסף, שאינו גשמי, שבלעדיו שום דבר אינו שלם.
ויותר מכך, תודעת השבת אינה רק השלמה לאותם הפעולות שביצענו בחול, בזכות תודעת השבת ורק בזכותה, אנחנו מסוגלים בששת הימים לעשות את כול מלאכתנו. בתוך עולם החומר, לעולם לא נוכל לחוש שהשלמנו עם מסכת העבודה, כל סיום של מלאכה הופך לתחילתה של מלאכה נוספת. רק היציאה והמעבר אל עולם הרוח, הוא שמאפשר לנו למצוא למלאכה סוף והשלמה.
לכן אין מקום בתורה שבו מוזכרת השבת וששת הימים לא מוזכרים עמה. לא עשיית ימות החול ולא מנוחת השבת יכולים להוות המטרה היחידה. המדרש ממשיל את ימי המעשה לטבעת ואת השבת ליהלום שבה. כל אחד מהם, יפה לכשעצמו, אך דווקא החיבור שביניהם הוא שממקסם את היופי והתועלת שבהם.
ומנוחת השבת אינה רק מעבודה פיזית, המהלך של עבודה ומנוחה, תקף גם ביחס לעבודתנו הרוחנית. למרות שבמהלך השבוע אנחנו רואים את תפקידנו בהתקדמות רוחנית, כשמגיעה השבת יש לנו תפקיד שונה. התחושה של "כאילו כל מלאכתך עשויה", תקפה גם ביחס לעבודה זו. בשבת על כל אחד להרגיש כאילו השלים את כל מה שמוטל עליו, כאילו הוא מתוקן והעולם שסביבו בא על תיקונו. "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת... אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", בשבת אנחנו מגלים את המקום שלנו, את המקום הנפלא אליו הגענו. שבת הוא יום להעמיק, להתבסס במקום שלנו ולשמוח בו.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
