כוח ההוויה שבנפש
שאלה: מהיכן אדם יודע שהוא בכלל נמצא?
תשובה: כשם שיש כוח בנפש שנקרא הרגשה, יש גם כוח בנפש שנקרא תפיסת הוויה.
תפיסת ההוויה היא לא מחשבה ולא הרגשה (לכוח תפיסת ההוויה יכולים להתלוות מחשבה ורגש, אבל תפיסת הנפש, שיודעת ותופסת את עצם הווייתה, זה שורש כל הכוחות כולם בנפש האדם).
אצל רוב רובם של בני האדם הכוחות היותר שימושיים וגלויים להם הם הרצונות, מחשבות, התבוננות וכמובן מידות – רק שם האדם מתחיל להיות מודע לעצמו.
לעומתם שלושת הכוחות הראשונים שבנפש האדם פחות מופעלים וגלויים, כוח התענוג נמצא לזמנים מועטים, כוח האמונה אינו בשימוש רוב היום וכן כוח ההוויה מעט ואין מי שישתמש בו.
כאשר האדם לא משתמש עם הכוח השורשי הזה של תפיסת ההוויה, הרי שהוא מנסה לאחוז בכוחות הנפש מהמקום האמצעי: מהענפים, אך הוא לא נוגע בשורש כוחות נפשו.
כאשר לא אוחזים בשורש, כל העבודה מועדת לכישלון, ובמקרה הטוב לכל היותר תהיה הצלחה מועטת.
כאשר אנו נגשים לעסוק בנפש האדם, צריך תחילה שתהא נגיעה בנקודת שורש הנפש של האדם. שורש הנפש היא אותה ידיעה – שאני קיים.
כל המציאות בנויה על התרחבות של ה'אני' והצטמצמות של ה'אני'.
העונג מרחיב את המציאות של האני, לעומת הייסורים המצמצמים את האני.
כל אחד רוצה להרחיב את המעגל של האני שלו, ובמקביל כולם בורחים מצמצום של האני שלהם. כל היום אנו עוסקים בלהרחיב את המעגל, יש אדם שמנסה להגדיל את המעגל הפיזי החומרי שלו, ויש אדם שחפץ להרחיב את המעגל הדעתני שלו, הנפשי שבו וכ"ו, כל אחד לפי עניינו.
אולם אם האדם אוחז בדבר שהוא לא מרגיש אותו כממשות גמורה, הוא לא תופס את ההוויה של האני שלו בשורשה, הרי שהניסיון להרחיב את האני, הוא ניסיון חסר בסיס.
ככל שהאדם מרגיש שהדבר יותר קיים הוא יותר ינסה להרחיב אותו, וככל שהוא פחות ירגיש שהוא קיים, הוא פחות ינסה להרחיב אותו. ובעומק יותר, ככל שהוא מרגיש שהוא עצמו קיים אז הוא מרחיב את מה שקיים, וככל שהוא פחות מרגיש שהוא עצמו קיים, אז מהיכן תגיע ההרחבה?
אדם שאין לו אחיזה בשורש האני שלו, אז אין לו את מה להרחיב. ועינינו רואות שבכל זאת כולם מנסים להרחיב ולהרחיב. ואם כן להיכן זורמים כל הכוחות שאנשים משקיעים בהרחבה?
תשובה: חלקם הגדול של פעולות ההרחבה מרחיבים את הדמיונות של האדם, ולא את האני שלו. כיוון שאדם לא אוחז בשורש האני שלו, הוא לא מרחיב את האני אלא את הדמיון של האני שבו. מטרת האדם הינה להרחיב את עצם הנפש אשר בקרבו, כלומר השימוש עם שאר כוחות הנפש בנוי על היסוד הראשוני שהוא עצם החיות עם הנפש כנפש, שאר הכוחות באים לבטא את עצם הנפש.
שבת שלום!
א.א.
