כלי נוסף לגילוי הרוממות העצמית/ הנשמה/ האני האמיתי- ביטול
עיקר המושג ביטול מתכוון לכך שאדם יתרגל להתבונן שכל מציאותו, כוחותיו ופעולותיו, כולם מאת ה' המה; כוח המחשבה, הדיבור התנועה וכ"ו, כל הכוחות כולם אינם אלא מאת הבורא יתברך בכבודו ובעצמו וז"ס 'שלי שלך חסיד' והבן.
על מנת להגיע לביטול זה על האדם לעסוק בהתבוננות.
התכלית בגילוי אהבת ויראת ה' בקרבנו, המושגים ע"י ההתבוננות, היא גילוי הרצון בתודעה הגלויה, דהיינו נקודת פנימיות הלב, נקודת הרדל"א שתבוא בגילוי בפועל ממש במציאות, דהיינו גילוי העונג השקט והמנוחה שברוממות העצמית של האני.
בספר בשעה שהקדימו תער"ב (אות ק"ג) מבאר את תהליך ההתבוננות המביא ל'ביטול' ואלו הרחבת הדברים (פירוש הרב יצחק ערד שליט"א, כרך ג', עמ' רמד):
"תחילת תהליך ההתבוננות הוא שהאדם מתחיל להסתכל על עצמו ועל העולם בו הוא נמצא ורואה שהוא מציאות של יש, ומזה מבין, שדרגת האור האלוקי שמשיג היא בחינת יש, והראיה שזה נתפס בתוכו. לאחר מכן מסיק, שמה שמעבר אליו הוא מופלא ובאין ערוך לגביו, ואם כן יודע שיש משהו מעליו שהוא אין ונעלם לגמרי ביחס אליו (וזהו השגת דעת תחתון). והיינו, שההסתכלות על העולם בהתחלה היא מתוך מקום שיש משהו מעבר לעולם שהוא בחינה של אין, שאינו מושג, אך הרגשת היש היא מציאותו האישית.
ועל זה מבאר הרבי נ"ע כאן, שמזה עצמו מגיע אחר כך לעוד מסקנה ("מבין דבר מתוך דבר"),שהעובדה שהוא כזה קטן ומוגבל ותופס את הארה זו, מהווה סימן לכל שהוא וההארה לגבי מעלה שווים כלום ממש וכלא קיימים באמת, וכאילו אומר לעצמו "אם אני יש ואני מבין משהו, כיון שאני מוגבל, כל מה שאני מבין זהו אפס אחד גדול", ואז הוא מתחיל לראות את עצמו מהמבט של דעת עליון, כיון שמה שהיה קודם בחינת יש ומציאות הפך להיות בחינת אין ואפס...".
לסיכום: "מצד זה שהנברא יודע שהבורא רוצה אותו, הוא נהיה יש, אך כאשר הנברא מרגיש את מציאות העצמות כפי שהיא, מעל ההאר ה שהיא רצון הבורא, אין לו שום קיום כלל".
ככול שהאדם יתבונן יותר באור והחיות האלוקית שיש בכל דבר ודבר, ע"י התבוננות זאת לא ירצה יותר בהתאוות הגשמיות כי אם בהחיות האלוקית שבדברים, וילך כח שכלו ויתחזק ויבין בעניינים עמוקים ונעלים שלא בא עליהם מקודם, וימאס בענייני העוה"ז ויהיה חפצו ורצונו באלוקות ויתענג בזה, וזה המציאות והחוויה האמיתית של האני העצמי, דהיינו של הנשמה. (עיין תער"ב, אות קטו).
א.א.
