בין "רב ל"כל" (הרב מנחם סוכות)
חכמנו מצאו את אחד ההבדלים המשמעותיים שבין גישת עשיו לעולם, לבין זו של יעקב, בצורה בה הם מבטאים את הצלחתם החומרית, את יחסם לממונם. בעוד עשיו מצהיר "יֶשׁ לִי רָב, אָחִי", יעקב משיב לו, "כִּי חַנַּנִי אֱלֹקִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל".
מה מסתתר מאחרי השוני הזה? האם ליעקב באמת היה הכול? האם "כל" הוא יותר מ"רב"?
אחת הטעויות הקשות שלנו ביחס למוצרי העולם הוא ההקשר הכמותי, נדמה לנו שככל שנרכוש יותר דברים, כן ייטב לנו, כך יגדל אושרנו. האמת היא אחרת, אני יכול להגדיל את רכושי, לצבור המון פריטים ועדיין להיות חסר, לחוות העדר.
עשיו מבטא את עושרו בכמות הדברים העומדים לרשותו, בכך שיש לו רב, הרבה, אפילו יותר מכדי צרכו. יעקב, לעומת זאת, לא רק שאינו מדבר על כמות החפצים, הוא אינו מדבר על חפצים כלל. יעקב מדבר על תודעה. עולם הרוח אינו מוגבל במקום ובזמן, העדר הגבולות הגשמיים הופך כל מפגש עמו ל"הכל".
כשיעקב אומר "וכי יש לי כל", הוא מבהיר לאחיו, המתגאה בעושרו, כי הוא נמצא במקום שונה לחלוטין. אצלו גם כל מפגש עם החומר, מתקיים ברמה שונה, ברובד אחר. גם כשיעקב משתמש באובייקט גשמי, הוא מחפש בו את השורש, את נקודת ה"חיות" שעומדת ביסוד כל נברא, את כוחו של הבורא.
כשזו הגישה אל העולם, אין כבר משמעות לגודל הרכוש, למספר הנכסים. בכל דבר שיש לי, יש לי כל.
אתה אמרת
כשיעקב פונה בבקשתו לאלוקים הוא מוסיף, "וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ".
על פניו, פניה זו נראית מוזרה. שהרי, אם אמנם הובטח לו, ממה הוא מפחד? ואם חלילה אינו סומך על ההבטחה, מה טעם בהזכרתה?
אך באמת לדבריו של יעקב ישנה משמעות שונה לחלוטין. לפעמים אנחנו נוטים לחשוב שאנו יודעים מה טוב ונכון עבורנו. אנחנו פונים לבקש מה' את אותם דברים שנראים לנו מועילים. יעקב פונה לבורא העולם ומבקש, "ואתה אמרת היטב אטיב עמך"- אני ממש לא יודע מה טוב עבורי, אני גם לא רוצה להגביל את בקשתי למושגיי האנושיים. אני רוצה את הטוב שאתה מכיר, את מה שטוב בעינך, את הטוב שאתה אמרת. בדיוק את זה אני רוצה.
להיות קטן מהאמת
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ.
להיות קטן מהחסדים, זה מובן - יעקב מצהיר כי חסדיו הרבים של הבורא עמו, הם מעבר למגיע לו. אבל מה הפרוש "ומכל האמת", איך אפשר להיות קטן מהאמת? הרי אם זו אמת, אז זה "מגיע" לכל אחד.
במילים אלו מבטא יעקב משהו שניתן לפעמים לשכוח להודות עליו. יעקב אומר, אני מודה לך לא רק על החסדים הרבים שגמלת עמי. אני מודה על עצם היותי. על גופי ועל נשמתי, אני מודה על הדעת שנתת בי ומעבר לכל, על האמת. על היכולת לחפש, לזהות ולגלות אמת.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
