עיוותי חשיבה בתחום הדיכאון
כידוע הנפש מורכבת מג' קוים שמאל, ימין ואמצע. בכל אחד מהקווים ישנן אמונות מעוותות שיוצרות חלל פנימי של האני.
בפנינה זו נציין את האמונות המעוותות ובבאה את המענה אליהן, דהיינו, האמונות המתוקנות שיביאו לשמחה ולהתמלאות הכלי (האני).
בקו שמאל: הכלי/האני סגור מלקבל ; אמונות של אשמה וחטא, אי השלמה והדחקה של מצב או קושי או אובדן, לא מכיר בכאב וממילא לא מתקנו.
לדוגמא: לא מגיע לי לקבל בגלל שטעיתי, אני אשם במצב שנוצר ולכן נגזר עלי להישאר ריק, לא יתכן שאני טועה ולכן נוצרת הדחקה, לא יתכן שחסר לי, אם טעיתי אני רע, לא יכול להיות שאני חלש וחסר אונים.
בקו ימין: יש דמיון שהכלי/האני מלא מעצמו ; אני לא בבחינת מקבל את הטוב כי הוא שלי ממילא, הטוב תמיד היה, הוא מובן מאליו, התרגלתי אליו, נוצר שעמום שהכל שלי ואין מה שמתחדש לי, "לי יאורי ואני עשיתיני".
בקו האמצע: הכלי/אני שבור ומנוקב-אין יכולת להכיל אין מי שיקבל ; אני לא יכול להכיל את הפגיעה, אני לא יכול להכיל את ההשפלה, התעללות או טראומה בלתי ניתנת להכלה, זה גדול עלי, אני בקטסטרופה, אין 'מה אני רוצה', אני לא קיים בחוויה העצמית.
