רצוא ושוב (הרב מנחם סוכות)
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
אם נתבונן במילים "לֶךְ לְךָ", נמצא שני ציווים מהופכים בתכלית. מצד אחד הציווי לֶךְ – הציווי לפרוץ החוצה, ללכת לקראת, לעזוב את תחומי הנוחות ולהתרחב. ואילו לְךָ – הוא ציווי לקחת לך, לעצמך, כדרשת חז"ל "להנאתך ולטובתך". מהו הסוד איפה של הציווי הכפול הזה?
אך האמת היא שזו דרכה של פעולה אמתית, כשיחזקאל מתאר את מעשה המרכבה הוא משתמש בביטוי וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, בדיוק כפי שאנחנו מכירים את פעולות הריאות ופעולת הלב, ההתכווצות והשאיבה, למרות היותן פעולות סותרות, יחד הן מבצעות את התהליך המבוקש. אם חלילה תהיה פעולה אחת בלבד, כבר לא תהיה משמעות לתהליך בכלל.
כשה' מצווה את אברהם, הוא לא אומר לו לפרוש מהעולם, מצד שני הוא לא אמור להתמקד רק בגשמיות העולם וב"טובתו והנאתו" שלו. אברהם נשלח לתקן את העולם, לחבר את העולם הגשמי למטרה הפנימית והקדושה. לשם כך צריך לֶךְ וצריך לְךָ. להתחבר ולהתנתק, לשאוף ולנשוף.
וגם בהבנה הפנימית יותר, הדרך אותה מנחיל לנו אברהם היא כזו שכאשר אני מוצא נקודה נכונה בעולם, לומד אמת מהעולם, ראשית עליי לאסוף אותה לתוכי, לנקודה הכי פנימית שבי, ומתוך המקום הזה, כשאני ממש מחובר לתובנה הזו בעומק לבי, אז הזמן לתת לה להתפשט ולהתרחב, אז כל כולי אומר את ההבנה הזו. מאז היא משפיעה לא רק על כולי, גם על סביבתי.
שיעבוד הנפש
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן...
מה או מי הם הנפש אשר עשו בחרן?
התרגום מפרש " וְיָת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִּידוּ לְאוֹרַיְתָא" – הנפשות ששיעבדו לתורה. במובן הפשוט מדובר באנשים שהלכו אחרי דרכו הרוחנית של אברהם ושרה, אנשים ש"גוירו" על ידם. אך יש גם משמעות עמוקה יותר.
הציווי הראשון לאברהם הוא, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ. שלושת השלבים האלו מקבילים לציווי עליו אנו חוזרים מידיי יום, שוב ושוב. וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. לעזוב את הארץ, זו היכולת להתנתק מהדברים להם התרגלנו, לדברים שכבר התחברו ללבנו. לעזוב את המולדת, היא האפשרות לגבור על המשיכה הנפשית לכל מה שקרוב אלנו. ובית אביך הוא מקום הנוחות, האזור הבטוח, כאן יש ביטוי ל"בכל מאודך".
אברהם ושרה מביאים אתם את הנפש שלהם במצבו המתוקן, במצב בו הם כבר שיעבדו אותו לדרך החדשה. הם מביאים אתם את כל הרצונות עמם נולדו, אבל לא במצבם הראשוני והפחות מבורר. הם מגיעים עם הרצון כשהוא כבר מכוון למקום הנכון והמדויק.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
