האבא של המצוות (הרב מנחם סוכות)
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ - נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו...
המדרש דורש את דברי הפסוק כפשוטם, מי הם תולדותיו של נח? נח איש צדיק תמים. מָה הֵן פֵּרוֹתָיו שֶׁל צַדִּיק? -מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
למה כוונת המדרש, איזו השוואה מוצא המדרש בין בניו של אדם לבין מעשיו של הצדיק?
כשזוג מביאים ילד לעולם, ה' נוטע בו נשמה. מה זה אומר? ישנה נשמה קדושה, הנשמה לא צריכה להיברא, מה שחסר לה הוא כלי שיוכל להכיל אותה בעולם הגשמי. הגוף שיוצרים ההורים מהווה "בית קיבול" לנשמה וכך יכולה הנשמה להשתלב בעולם החומר.
בדיוק כך הם מעשיו של הצדיק. העשייה הטובה שלנו לא "מייצרת" את הקדושה, הקדושה, האור, נמצאים במלואם. מה שחסר להם הוא כלי גשמי שיוכל להכיל אותם ולקשר אותם למציאות הגשמית. לשם כך נועדו המצוות, המעשים הגשמיים האלו מהווים "גוף" אליו יכולה להתחבר הקדושה. כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, כך מגדיר זאת שלמה המלך. מעשה המצווה הוא הנר – הכלי שיכול להכיל ולחבר אליו את האור.
בדומה לכך דורש המדרש את הפסוק "וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", - אִם שְׁמַרְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה הֲרֵינִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתָם. נכון שהאור היה קיים, אך תפקידנו הוא "להכניס" אותו לתוך העולם, ההעלם, בו אנחנו חיים. בכך נחשב לנו כאילו עשינו וייצרנו את האור עצמו.
חסד צדיק וחסיד
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. חכמנו לימדונו, כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים. למה הכוונה כאן, את מי נח "פוסל"?
הנהגת העולם עד נוח הייתה הנהגה של חסד, האדם לא היה צריך להצדיק את קיומו. גם כשהדורות חטאו, הם המשיכו לחיות ולהתרבות. החסד היה זהה לאדם ולבהמה, האדם שרד מאותה סיבה שבעלי החיים התקיימו ולכן לא הייתה שום משמעות לעליונותו. כתוצאה ישירה נאסר על האדם לבטא את עליונותו על שאר ממלכת החי ונאסרה עליו אכילת בשר.
מציאותו של נח, של צדיק, שינתה את ההתייחסות לכלל. ישעיהו הנביא קורא למבול "מי נח" - כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי. מדוע נקרא המבול דווקא על שמו של נח, על שמו של מי שלא הגיע לו להימחות? מכיוון שעצם מציאותו של צדיק, נותן אפשרות שונה להנהגת העולם. מעתה יש צדק והצדק הזה אומר שלא לכולם מגיע. הצדק הזה אינו נזק, אדרבה, התוצאה הוכיחה שכל אלו שחיו בחסד לא הותירו אחריהם כלום. ונח הוא זה שיסד מחדש את העולם. אלה, פוסל את הראשונים ומראה שלקיום בחסד עליון אין משמעות ולכן אין גם קיום.
אך כשמגיע אברהם התמונה משתנה, אברהם הוא איש חסד, הוא שובר את הטבע ומתגבר אל מעבר למה שמצופה מבן אנוש. במצב זה הוא כבר יכול להשפיע מחסדו על הסובב. אברהם מצדיק לא רק את קיומו שלו, הוא כבר יכול להילחם על זכותם של בני דורו. הוא כבר נותן חיים ומשמעות לכל האנושות.
ושלושה שלבים אלו רלוונטיים לכל אדם בתהליך התפתחותו הרוחנית.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
