רש"י פותח את פירושו לספר בראשית בשאלתו של רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו, ומה טעם פתח בבראשית?
כמענה לשאלה זו מביא המדרש את הפסוק, כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם. ספר בראשית כולו נכתב בכדי שלא יאמרו אומות העולם לישראל, גזלנים אתם.
האם בשביל זה צריך ספר שלם? אם אכן התורה נועדה כספר הדרכה בלבד, מדוע מופיעים בה כל סיפורי האבות?
המשמעות כאן הרבה יותר עמוקה. יכול אדם להביט על הבריאה ואפילו לגלות את הבורא ולדבוק בקיום מצוותיו, אך עדיין לא לדעת להעריך נכונה את עצמו ואת מעשיו הטובים. כשאדם פועל מתוך הרגשת מחויבות וללא הבנה של גודל ההשפעה של מעשיו, של קדושתם, הוא מפסיד את משמעות החיים.
ספר בראשית כולו נכתב בכדי שאנחנו, מעשי ידיו של הבורא, נדע איזה כוח יש בנו. כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ. אנחנו קוראים את תולדות האדם ומבינים שמעשיו יכולים להפוך ל"תורה" ממש. אנחנו מבינים גם, שהמעשים שלנו הם שנותנים משמעות לבריאה, שהרי התורה קדמה לעולם והעולם נוצר כפלטפורמה לתורה.
לא רק שהשימוש הרוחני בבריאה הגשמית אינו "גזל" ושימוש לא נכון ביצירה המופלאה הזו. אדרבה, לשם כך נוצר העולם ודווקא גילוי המהות הפנימית של הבריאה, הוא ה"שימוש" הנכון בה.
בכך יובנו גם דברי המדרש כי "היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם". וכי נצרך הבורא למתכון, להוראות התקנה, לשם בריאת היקום? ודאי לא לכך התכוונו חכמנו.
הבורא יכול היה ליצור עבורנו עולם ובתוך העולם הזה למסור את התורה, את סוד הדרך. אילו כך היה, היו כנראה בעולמנו הרבה דברים ניטראליים, דברים שאינם נוגעים לתורה ושהתורה לא נוגעת להם. אך לא כך היה רצונו.
הבורא הביט בתורה וברא את העולם. מכאן אנו לומדים משהו עמוק על הבריאה. הבריאה נבראה תוך מבט על התורה, אין דבר בעולם כולו שאינו מסתיר בתוכו "שימוש" נכון, צורה שאם נתייחס אליה בדרך הנכונה, נגלה בה תורה, נגלה כמה אור יש בה ונאיר דרכה את הבריאה כולה.
במשך חמישה ימים מעיד הבורא על הבריאה שטמון בה טוב, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב. חמישה ימים אלו מסמלים את חמשת חומשי התורה הגנוזים בתוך הבריאה הגשמית. אך ביום השישי, לאחר בריאת האדם, ישנה עליית מדרגה. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. האדם יכול לא רק לגלות את האור הקיים בבריאה, הוא יכול גם להוסיף עליו, התורה שבעל פה היא התורה הצומחת מתוך האדם. זה כבר ריבוי עצום, זה כבר טוב מאוד.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)