סוד האושר (הרב מנחם סוכות)
המדרש בפרשתנו על הפסוק "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע" מבאר, מהו "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי"? אמר הקב"ה, אשריו לאדם, בשעה ששמועותיו לי.
מה בדיוק מוסיף פה המדרש? איך זה קשור לפסוק "והיה אם שמוע תשמע"?
כשנעמיק במדרש נבין שגנוזה כאן הדרכה מופלאה, שבמילים קצרות אלו מגלה לנו המדרש את הסוד המבוקש ביותר, את סוד האושר.
את הפסוק "אשרי אדם שומע לי" ניתן להבין כהבטחת שכר למי שישמע בקול ה'. בדיוק את זה בא המדרש לסתור. אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי, האושר של האדם אינו תוצאה שתגיע בעקבות השמיעה, אלא המצב בו הוא נמצא בשעת השמיעה.
בפרשה שלנו אנחנו קוראים "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ", הברכה והאושר האמתיים אינם ניתנים לתפיסה מכוונת ומודעת, הם כאלו שמגיעים אליך דווקא בהיסח הדעת – והישיגוך. האושר מגיע לאדם בזמן שהוא עסוק במשהו גדול ממנו, בשעה ששמועותיו לי, ידועה דרשת חכמנו "לי – לשמי", כשאדם עסוק בעצמו, בסיפוק צרכיו ואפילו בחיפוש אחר מילוי רצונו לאושר. הוא מתרחק מהאושר. כשהוא פתוח להקשבה, להקשבה למה שמעבר לו ולשם מטרה שמרכזה אינה בתוכו. אז תגיע אליו תחושת האושר הנפלאה.
ומכאן ביאור הפסוק, והיה – שהוא על פי חז"ל לשון שמחה, מתי תגיע השמחה לאדם? אם שמוע תשמע. כשהשמיעה תהיה נטולת אינטרסים, כשהשמיעה תהיה לשם השמיעה. כשאדם מקשיב ומכוונן לקול האלוקי. אז תגיע אליו השמחה, אז יחול עליו האושר.
ללמוד לשחות
ידועה דרשתם של חז"ל כי אין מים אלא תורה, פנים רבות ניתן למצוא בהקבלה בין המים לבין התורה אך נראה שדברי המדרש [מדרש תנחומא] בפרשתנו הם חריגים במגוון הפרשנויות.
המדרש כאן אומר שדמיון התורה למים הוא בכך שכשם שבמים ללא ידע בשחייה, ניתן לטבוע, כך בתורה. למה כוונת המדרש? איזו סכנה מביאה עמה התורה? איזה סוג של שחיה צריך ללמוד בכדי לא לטבוע בה ואיך לומדים אותה?
כשאדם חי את חייו והולך בדרכו יש לו לעתים מפגשים עם התורה, מפגשים שאולי מעכבים אותו מעט מהדרך בה רצה. אך ה"מים" אינם גבוהים, הוא מצליח להמשיך למרות אותם המים, לפעמים המים גבוהים יותר, הם מהווים "מטרד" של ממש, הוא בקושי מצליח להמשיך בדרכו, התורה שוב ושוב מתנגשת בו. ככל שאדם פוגש עומקים חדשים של התורה, ככל שהוא נודע לעוצמתה ולרחבה, הוא עלול להרגיש מאוים יותר ואפילו לטבוע. כך זה לא הולך.
האם כך זה אמור להיות? ממש לא!
המפגש עם התורה אמור ללמד אותי לשחות, ללמד אותי לשוט על גבי המים. הסוד העיקרי בשחייה הוא להפסיק להתנגד, לשחרר, להרפות מכל מה שחשבתי שצריך להתעקש עליו ולתת לעצמי לצוף ולהתרומם. אם מהרגע שאני פוגש את התורה אני מבין שזו המטרה, גם כשאגיע אח"כ למים העמוקים, למים שאין להם סוף, אותם המים רק ירימו אותי ויישאו אותי על גביהם.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
