אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס, נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ, לֹא תֵדָע.
על פי המדרש פסוק זה מספר משלי מבהיר לנו עד כמה אין לנו מושג במהות המצוות, עד כמה אנו עלולים לטעות כשאנחנו מחשבים את "גדולתה" של מצווה אחת ביחס לאחרת. "אורח חיים", דרך החיים, אינה מדידה. את עולם הערכים הזה, אנחנו ממש לא יודעים.
כדוגמה לכך מביא המדרש, כך לא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות, חוץ משתי מצות, החמורה שבחמורות והקלה שבקלות. כבוד אב ואם - חמורה שבחמורות ומתן שכרה - אריכות ימים, שנאמר "כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך", והקלה - שילוח הקן ומהו שכרה? - אריכות ימים, שנאמר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְגוֹ'"…
מדוע? איך באמת ייתכן שאין הפרש בין המצווה הקלה שבקלות לבין החמורה שבחמורות?
נקדים שאלה נוספת הקשורה למטרת המצוות, ידועה אמרתו של רבי חנניא בן עקשיא, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות. האם אמירה זו לא סותרת את דברי חז"ל שהתורה קדמה לעולם? למה בכלל ריבוי המצוות מהווה גורם לזכות?
מה היא התורה? אנחנו רגילים לחשוב שהתורה היא אוסף של ציוויים, ספר המכיל הדרכה נכונה לאדם החי את חייו בעולם. זה נכון, אך רחוק מלהיות עצם מהות התורה. כשה' ברא את העולם ושם את יציר כפיו בגן עדן, הוא לא נתן לו את התורה ולא ציווה עליו לקיים את המצוות. התורה מספרת את מטרת חייו של האדם ושליחותו, וַיִּקַּח ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. השליחות הראשונה עמה הגענו לעולם הייתה עבודת המצוות בצורה רוחנית, המצוות לא היו נפרדות, הן היו כולן אחדות אחת פשוטה.
המציאות המוכרת של רשימת המצוות, של הוראות הקשורות ונפעלות במרחב הגשמי, נוצרה רק בעקבות החטא. למרות שחטאנו והתרחקנו מעץ החיים, מהמקור, עדיין נפתחה בפנינו דרך, הבורא "הרבה" לנו תורה ומצוות, הוא הפך אותן מיחידה אחת רוחנית ונסתרת לבעלות אחיזה בעולמנו ופיזר אותן בתוך האינטראקציות שלנו עם העולם הגשמי.
בתחילת הפרשה מביא רש"י את דברי חכמנו, "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע". בעומק המשפט הזה מוצבת שאלה, למה התורה צריכה לדבר? למה התורה ניתנה במילים? בגושי אינפורמציה? האם התורה היא לא משהו הרבה יותר נשגב ועליון, הרי התורה מוגדרת כ"מאוד נעלמה מעיני כל חי".
והתשובה היא, כנגד יצר הרע. מכיוון שהתורה ניתנה לנו כתרופה לאותו היצר. היצר אינו עומד ככוח רוע חסר שם. היצר הוא המצייר לנו וממחיש לנו בתוך העולם שלנו את ה"אידיאלים" הדמיוניים, את אותם פיתויים, עד שהם נראים לנו, מתוך עולמנו, כל כך מהותיים ומפתים. כנגד זה, בכדי לתת משקל נגדי, צריך שהתורה גם "תתלבש" בלבושים גשמיים, תיתן הוראות והנהגות מתוך העולם שלנו. רק כך נוכל להשתמש בה נגד כוחות היצר.
באמת אין מצוות "גדולות" ו"קטנות", במקור ובפנימיות התורה היא אחת והמצוות כולן הן אחת. תחושת הנפרדות, השמות השונים והקושי השונה שאנו חווים סביב כל מצווה, הם רק סביב הגילוי של אותו האור בתוך ומתוך העולם המורכב והמכוסה שבו אנחנו חיים.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)