מידכם היתה זאת לכם
את רוב הרעות בעולם בכלל ובחייו של אדם בפרט, גורם האדם לעצמו, כמ"ש "שחת לו לא בניו מומם" (דברים לב,ה), "אולת אדם תסלף דרכו" (משלי יט, ג), "מידכם הייתה זאת לכם" (מלאכי א, ט), "משחית נפשו הוא יעשנה" (משלי ו, לב),"לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז, כט).
"חשבונות (מחשבות) רבים" אלו, הם אשר מביאים על האדם את רוב רעותיו ומהם בא אל הגרגרנות (התאוותנות) באכילה ובשתייה ובתשמיש והעסק בהם בהפרזת כמות, או באי סדר, או בהפסד איכות המזון, ויהיה זה סיבה לכל התחלואים והפגעים הגופניים והנפשיים.
כיצד רעים הם לגוף ברור לנו, אך מדוע רעים הם לנפש?
א. מצד שהיות הנפש כוח גופני, כי מדות הנפש נספחות למזג הגוף, יארע לנפש רע וחולי כאשר יארע לגוף חולי, כמ"ש (משלי כא, כג) "שֹמר פיו ולשונו – שֹמר מצרות נפשו".
ב. מה שהנפש מתרגלת לדברים שאינם הכרחיים, ונעשים לה נוהג, ותושג לה תכונת התשוקה למה שאינו הכרחי לא לקיום הפרט ולא לקיום המין, ותשוקה זו היא דבר שאין לו סוף.אבל הדברים ההכרחיים כולם מוגדרים ויש להם תכלית,אך המותרות אין להם סוף.
הרדיפה אחר המותרות והבלתי הכרחי היא שורש כל רעות האדם!
על האדם לבקש את ההכרחי בלבד אשר יסייעו להגיע לתכלית חייו והיא ההשגה, כמ"ש "לחם לאכל ובגד ללבֹש" (בראשית כח ,כ) (עיין היטב בשמונה פרקים לרמב"ם, פרק ה).
בבקשת המותרות יתבזבזו הכוחות ובכך לא ימצא ההכרחי שהוא ההשגה כנ"ל.
כל מה שהוא הכרחי באמת נמצא בשפע ובזול יחסית כגון אויר, מים, לחם וכ"ו.
אילו היה אדם מסתפק בהכרחי בלבד רוב רעותיו הגופניות והנפשיות היו נמנעות ממנו בפרט ומהעולם כולו בכלל!!!
השורש של הרדיפה אחר המותרות הוא גלות האדם מהעונג ומנוחת הנפש שבעצם היותו. כאשר מרגיש חלל פנימי ילך וירדוף אחר מותרות ותענוגות חיצוניים, אולי ימלאוהו במעט אור חיים, אך למען האמת הם רק מזיקים עוד יותר כמשל הנגעים בהקדמה לפמו"ס (אות יט, ד"ה ומצאנו) עש"ה.
עיין במורה נבוכים, חלק שלישי, פרק י"ב.
שבת חיים שלום
א.א
