לאפשר (הרב מנחם סוכות)
תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ,
איך אפשר להיות תמים, שלם, עם הבורא? מה צריך לעשות בשביל זה?
משה רבנו מסביר, כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם, אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה, לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ. למה הכוונה? מה נותנים לעמים אותם "מעוננים וקוסמים" ואיזה תחליף מציע לנו משה?
ישנו נושא נוסף שחשוב להבהיר, אנחנו מכירים זמנים "טובים", עיתות רצון, כמו שבת וכמו חודש אלול. האם באמת ישנם זמנים בהם הבורא יותר קשוב אלינו כביכול? האם שייכים אצלו שינויים, האם זו לא כפירה מוחלטת לנסות להגביל את בורא העולם או לשייך אותו לזמן, לאותו מימד פיזי מדיד? שאלה זו תקפה גם לגבי מקומות קדושים יותר או "קרובים" יותר לרוחניות. האם באמת ניתן לצמצם את העולם הרוחני, עולם שבעצם הגדרתו משולל כל קשר להגבלות גשמיות, למימדי המרחב בו אנו מוצבים?
הבורא הוא אינסופי, העולם הרוחני בכלל הוא אינסופי, לא מוגבל במקום או בזמן. הסיבה שאנחנו לא תמיד מחוברים לעולם הרוחני העוטף אותנו, קשור לעולם הפיזי בו אנו מונחים. למרחב שנוצר בדיוק לשם המטרה הזו, בכדי לאפשר לנו בחירה,לשם כך נברא עולם שיכול להעלים את האינסוף הזה, להפריד ולבודד אותנו מכל האמת שבה אנחנו עטופים.
עם זאת, ישנם מקומות במרחב בהם המכסה עבה פחות, ישנן נקודות בזמן בהן ניתן לפרוץ את מעטה הגשמיות ולהתחבר למקור, לאמת. השינוי אינו בבורא חלילה או בשום חלק מהמבנה הרוחני. השינוי הוא בזמן הגשמי.
החיבור המיוחד לו אנו זוכים בשבת הוא לא בגלל הנוכחות החזקה של הזמן אלא להיפך. שבת היא המציאות בבריאה בה אין עשייה, בה בעצם לא נברא כלום. בשבת אנחנו מצווים להתנתק מעשיה גשמית ובכך לאפשר חיבור חזק יותר למה שמעבר לגשמי, שבת הוא היום בו הנוכחות הארצית המסתירה את הרוח, פחות קיימת.
שמו של חודש אלול מורכב משתי המילים "לא" ו"לו", בתהילים מנחה אותנו דויד המלך, דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים, הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. על פי המסורת, המילה "ולו" כתובה באל"ף "ולא". הפסוק הזה והמסורה הזו מלמדים אותנו משהו עמוק שהוא גם סודו של חודש אלול, החודש בו מנסים כולנו להתקרב לבורא.
בשביל להיות קרובים אליו לא צריך לעשות משהו, להגיע לדרגה מסוימת. אדרבה, זו הייתה טעותם של יושבי הארץ לפנינו. הם חיפשו "טכניקות" להגיע לקרבת אלוקים – "אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו". ואילו לנו מורה משה, "לא כן נתן לך ה' אלוקיך". אותנו הוא מלמד שלא צריך להגיע לשום מקום בכדי להתקרב אליו, הוא הרי קרוב אלינו יותר מכל. צריך רק לאפשר לקרבה להיות. "לו אנחנו" תלוי ב"לא אנחנו", בביטול האגו, בהרגעת כל אותם העיסוקים בעולם הפיזי ובנתינת פחות חשיבות למימד הגשמי. כשרק ניתן מקום, החיבור הראשוני הנפלא הזה יתגלה מאליו.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
