אור פנימי ורוממות עצמית
אינני יודע מדוע מתרצים את סיבת הצמצום בנהמא דכיסופא בלבד בזמן שישנם כמה וכמה סיבות עיקריות מתגלות בסופו של דבר ברצונו של האדם בעולמנו.
ידוע שהאור באין סוף מילא את הכלי החיצון כלומר את הכלי לאורות המקיפים ולא את הכלי הפנימי לאורות פנימיים.
כותב אדמו"ר הרש"ב (תער"ב, אות רלג): "יש רוממות שאינו מצד רוממות עצמי כלל כי אם מה שמרומם ומגביה את עצמו או שמגביהים אותו להיות בבחינת ממשלה ברוממות והתנשאות ואין בו רוממות עצמי מצד העצם... על כן יכול להיות בזה הגדלה יתירה... דזהו לפי שאין בהם אור פנימי רק מה שהמקיף מחזיק ומקיים אותם וכ"ו עש"ה.
כל הבעיות והמחלות מתחילות בריחוקו של האדם מעצמו, מגלותו מרוממותו ומהותו העצמית, הוא מחליף את הנקודה הפנימית שבלב (הקדמה לספר הזהר, אות סה.תניא, אגרת הקדש, פ"ד), את קדושת ושלמות עצם קיומו, בתדמית וישות, בזמן ש'הרוממות העצמית, אדרבא, היא בחינת העדר המציאות והישות לגמרי'.
מכיוון שאין לו את עצמו הוא מאוים מסביבתו ולכן יבוא לשונאם ולהתנשאות עליהם, בזמן שהתיקון הוא ההפך בדיוק – השפעה ואחדות עמהם, ובכך דווקא קניית יתר שלמות עצמית ועשיית נחת רוח ליוצרו, כידוע לך היטב מהפנינות הקודמות.
כמו שאין סוף שלם בעצמו אך החליט להתפשט לגלות פעולותיו, שמותיו וכינוייו, כך האדם, מתוקף רוממותו העצמית רוצה להתפשט ולהשפיע ולהיטיב להיות אחד כמו העצם ממש ונעשית הדבקות דבר טבעי לאיש טהור זה.
הבנת הלימוד הפנימי בצורה נכונה מעוררת את האורות המקיפים השייכים לנשמת הלומד וע"י כך זוכה להכיר ביותר את רצונו המקורי המתרצה באור המקורי לבדו שהוא הוי"ה ברוך הוא ולכן לא משתמש בעולם אלא לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשם עצמו ובזה דווקא מגלה את הרדל"א (ריישא דלא אתידע – העונג הלא מורגש שבנקודה העמוקה ביותר שבעצם פנימיותו) (עיין הקדמה לתע"ס, אות קנה).
חכמה פנימית לגילוי הנקודה הפנימית היא אשר תגמור התיקון וּשְמַה משיח.
(עיין בהקדמה לפנים מאירות ומסבירות, אות ד, ד"ה אמנם).
שבת קדושה וטהורה מלאת השראה מנוחה ועונג.
א.א.
