גדול מכלל חלקיו (הרב מנחם סוכות)
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...
כשהמדרש בא לדרוש את פרשתנו, הוא מתחיל בנושא שעל פניו נראה רחוק ומנותק מנושא הפרשה: הלכה, אדם מישראל שיש לו מנורה [-פמוט] שעשויה פרקים פרקים [-עשויה מחלקים שונים המחוברים זה לזה], מהו לטלטלה בשבת? [-האם יש לחשוש שבטלטולה תתפרק המנורה, ויבוא לחברה]. ...אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: המרכיב את המנורה בשבת, כאדם שבונה בשבת.
בהמשך מבהיר המדרש: ואת סבור, שמא לרעתך נתתי לך את השבת. לא נתתי לך אלא לטובתך...
מה זה באמת קשור לפרשתנו? מדוע הייתי חושב שבדיוק שבת ניתנה לרעתנו?
רש"י כאן מפרש את "והיה עקב תשמעון" - אם המצות קלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון. למה כוונתו? ואם אכן יש מצוות שהן "קלות" יותר, מדוע דווקא עליהם הדגש?
אנחנו רגילים לראות את המצוות, את המעשים הטובים כאוסף של פרטים. כצבירה של נקודות זכות שעומדות כל אחת בזכות עצמה. שערכו של הכלל הוא כשל מרכיביו. כאן מבאר לנו המדרש שישנו חלק נוסף, רחב וחשוב עוד יותר, חלק שכל המשמעות שלו נוצרת מהמכלול, מהצירוף והחיבור של החלקים השונים. תיתכן מכונה בעלת יכולות אדירות, שבורג קטן אחד שלא במקום, שלא מחובר נכון, יעכב את כל מטרתה.
במבט על כל מצווה בפני עצמה, אפשר לראות את המצוות ה"כבדות", ואת ה"קלות". אבל במכלול, כשרוצים שהמצוות יפעלו בי את מה שהם יכולים, אז גם חסרונן של אלו ש"אדם דש בעקביו", יכול למנוע מהאדם להגיע ולהיות מי שיכל.
זאת ועוד, המדרש כאן מלמד אותנו שגם הימצאותם של כל החלקים אינה מספיקה. אותה המנורה, בזמן שחלקיה אינם מחוברים זה לזה, אינה מנורה. חיבור חלקיה יחד, הוא שבונה אותה. כשאדם עמל על אישיותו, הוא לא יכול להתמקד רק בפרטים. הוא צריך למצוא את החוט המחבר, זה שיעלה את כולו לדרגה אחרת, לשלמות.
כל העולם עמו אני נפגש מכיל את החלקים של אותה השלמות, אני צריך לקשר אותם למשמעות הזו. קיום המצוות נותן לי אפשרות לפעול מול כל דבר שאני פוגש, להשתמש בו, אם בעשייה ואם בהימנעות, לשם אותה מטרה מאחדת. אני יכול לקחת את מבנה גופי המורכב ולהפוך את כל כולו ליחידה רוחנית, לחבר את כל חלקיו למען מטרה נעלה יותר.
השלמות הרוחנית הזו, ה"שלום" הזה, הוא הכלי שיכול להחזיק ברכה. הוא זה שיכול לחוש עונג שאינו גשמי. ומתי אנחנו יכולים להגיע לתחושה הזו? איך נוכל לחוות בעודנו כאן בעולם הזה, את מה שהחיבור הזה ייתן לנו להשיג בעולם הבא?
לשם כך ניתנה לנו השבת. השבת היא האנטי תזה לעולם, היום בו העולם לא נברא. היום בו אנחנו מצווים להתנתק מעשיה ויצירה גשמית. האם מטרת השבת היא נגדנו? לשבור את גופנו הגשמי? מבהיר לנו המדרש שההיפך הוא הנכון. מטרת השבת היא לטובתנו, לתת לנו לרגע לחוש את הרובד הגבוהה יותר של מי שאנחנו, את המבנה העליון שיכול להכיל גם תענוג גבוהה יותר – "לטובתך". בשבת המנורה מורכבת, חלקיה מחוברים, האם ניתן לטלטלה?
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
