ידיעה קדומה (הרב מנחם סוכות)

אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.
בפסוק זה מתאר משה את המשמעות העצומה של מעמד קבלת התורה, את הרושם העמוק והשינוי התפיסתי שנהיה בעקבות אותו מעמד.
מה באמת קרה שם? מה הוא השינוי המשמעותי שחל בנו בעקבות מתן התורה? האם לא הספיקו כל הניסים של יציאת מצרים, בכדי לבסס את האמונה של עמנו?
מעמד הר סיני מופיע פעמיים בתורה, השינוי הבולט ביותר בין הדיברות המופיעות בחומש שמות, לבין אלו שבפרשתנו, היא במצוות השבת. שמור וזכור, אלו שעל פי חז"ל בדיבור אחד נאמרו. חוץ מהשינוי בראש המצווה, בפתיחה המבארת את מהותה. ישנו שוני נוסף המצריך ביאור, במטרת המצווה. מול, וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. המופיע בפרשתנו. בפרשת יתרו נאמר, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. - עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. זהו שינוי שיש לתת עליו את הדעת, האם גם שני דברים אלו "בדיבור אחד" נאמרו? האם יש כאן משמעות אחת, המתבטאת בצורות כה שונות?
שבת נקראת "סהדותא" – עדות. אך בעוד ניתן להעיד על יציאת מצרים, איך ניתן להעיד על מעשה שמים וארץ? על אירוע שחל עוד טרם נוצרו חיים על פני האדמה?
בדיני עדות מזכירה התורה שני סוגי עדים, וְהוּא עֵד - אוֹ רָאָה, אוֹ יָדָע. ישנה עדות ראיה, וישנה עדות ידיעה. ביום יום אנו מכירים ידיעה שמגיעה אלינו דרך החושים, ראיה שמיעה וכו' או דרך השכל, אני מסיק מסקנות עד שאני יודע. הפסוק הזה, אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, מדבר על רובד שונה של ידיעה. רש"י מביא את מדרש חז"ל - פתח להם ז' רקיעים. במעמד זה הגיעה אלינו הידיעה, לא דרך הכלים הגשמיים החיצונים שלנו. פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם. זהו גילוי פנימי בלתי אמצעי, כפי שמתאר זאת משה, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ. הוא ואנחנו, אנחנו עומדים לפניו ללא שום מחיצה, ללא המסך הגשמי שמפריד בינינו כאן בעולם הגשמי. זו הידיעה הפנימית ביותר, הקדומה ביותר והברורה ביותר.
אנחנו רואים את יציאת מצרים ויודעים את הבריאה, רואים את ההר עשן ויודעים כי ה' הוא האלוקים. המצווה התמידית של שבת, מלמדת אותנו שגם היום אפשר להתחבר לתחושת האמת הנפלאה והברורה הזו. הנביא יחזקאל בנבואתו מציין כי, שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים, יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ. בנבואה זו יש רמז, אותו השער, אותה אפשרות לעבור ולגלות, השער הפונה קדים, שמגיע עד למקומות הקדומים ביותר, עוד לפני הבריאה. הוא נפתח לנו בשבת. אותה ה"נשמה יתרה" שמגיעה אלינו ומלווה אותנו ביום השבת, מחוברת בעומק מהותה לאמת כפי שהיא, לידיעות הפנימיות ביותר שיש בתוכנו ומאפשרת לנו להתחבר אליהם.
ובאמת, עדותה של השבת היא לא רק עדותנו על הבורא, עדות השבת היא גם של הבורא עלינו. עצם כך שאנחנו מתחברים לאותה ראיה וידיעה, לאותה ראיה קדושה ונבואה ברורה. היא העדות על מי שאנחנו בתוך תוכנו.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)

הדפסה