עיקר רפואת הנפש היא האמונה
חייו של אדם מלאים ניסיונות קשים אשר אין להימלט מהם.
דאגה תורתנו הקדושה להבהיר לנו זאת בתיאור ניסיונות אברהם ואיוב וכו'.
וזה לשון האדמו"ר הזקן (תניא, אגרת הקודש, פי"א):
"עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו אם יפנה לבבו אחרי אלהים אחרים שהם תאוות הגוף המשתלשלים מס"א ובהם הוא חפץ או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתים המשתלשלים מאלקים חיים".עיין שם.
בהמשך כותב: "ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי".
ראשית, עלינו לדעת שהאדם אינו המאורעות שעוברים עליו!
האדם הוא נשמה קדושה וטהורה, חלק אלוה ממעל, רק שירדה לעולם הזה לקנות שלמותה בעצמה ולהידבק יותר באיכות ודביקות מראשית מציאותה באין סוף.
את השלמות הזאת קונה הנשמה בעיקר ודווקא דרך ההתמודדות הנכונה עם קשיי וייסורי החיים העוברים עליה ספציפית בהשגחה פרטית, כלומר על ידי חיזוק אמונתה בירור חכמתה והזדככות רצונה.
אם כן, צריך לתת לייסורים את ערכם הנכון. במקום לבעוט בהם ולהיחלש מהם עלינו לתת להם ערך ומשמעות מתוך ההבנה שדווקא על ידם תתגלה הנקודה היותר פנימית בנפש ויושגו הלימודים, ההבנות והמסקנות היותר עמוקות בחיים, אותם יהיה אפשר להשפיע לעולם ולקדמו.
כאשר אדם לא משלים עם ייסוריו ולא מתבונן כיצד באים לתקנו ולקדמו, אז ממילא יתרוקן מכל אנרגית החיים הגופנית והנפשית שלו וילך ויפתח לעצמו מצע נהדר לחולאי גוף ונפש.
האמונה בזמנים הקשים מוציאה מהאדם כוח, מוטיבציה, תפילה, הכנעת הישות, בירור הדרך והרצון והכי חשוב משאירה את הנפש מאוזנת ושקולה.(עיין בהקדמה לתע"ס, אות קטז).
אעפ"י שהייסורים מזככים ומקדמים מאד את האדם, יהי רצון שייעלמו מן העולם ורק גילוי אור ה' ירחיב את ליבנו ותתפשט הארת רוממות עצמיותנו ויהא שלום.
א.א.
