בניין הקו האמצעי
כעת שגופנו בריא ב"ה אפשר לשוב ולהתמקד בנפשנו ונשמתנו הקדושה.
האדם בנוי מג' קוים, ימין שמאל ואמצע.
קו ימין הוא המקום המענג את עצמו מלימוד, בריאות נופש וכדומה.
בקו שמאל האדם משלים את עצמו ע"י החוץ כגון מעמד, נכסים, הצלחה וכו'.
בשני הקווים הנ"ל האדם עדיין בתוך גבולות עצמו הפרטי בלבד ולכן נמצא ב'קבוצת סיכון' להפוך את העונג שלו לנגע (עיין היטב הקדמה לפמו"ס אות כ).
בקו האמצעי האדם מסוגל לצאת מעצמו, להרגיש את זולתו, להתחבר אליו ולדאוג לו. בקו האמצעי האדם מרגיש בשני את ההוויה שלו עצמו, שטוב לשני טוב לו.
במקום זה כל החברה מקבלת ערך מוסף ומשמעות גדולה אשר למענה מוכן להתעלות מעל עצמו הפרטי, הוא רוצה למצוא את ערך חייו בהתמסרות למשהו שמחוץ אליו, ולא שהוא קיים רק בזכות שטוב לו עם עצמו. (זה פנימיות המקום של לעשות נחת רוח ליוצרו ודו"ק).
דווקא ההתמסרות לזולת, שהוא כל מה שאינו אני (מתן תורה, אות יד), היא החושפת את המקומות היותר פנימיים ועמוקים בנפש האדם. השלמות העצמית כאן לא באה ע"י הרחבה נכונה של הימין והשמאל של האני, כלומר שיש לו את עצמו בעצם והוא הולך ומוסיף אור וחיות ע"י הרחבתם, אלא דווקא ע"י התעלות מעליו. מכיוון שיש כאן התמסרות למשהו מחוץ אלי זה נקרא 'עונג לא מורגש' (ריישא דלא אתיידע), אמנם זה דווקא מה שיביא לגילוי היותר עמוק של האני האמיתי של האדם.
על מנת להצליח בעבודת השליחות וההתמסרות לשם המשמעות שבדבר שמחוץ אליו, עליו להטען בימין ובשמאל כנ"ל וזה בעצמו הופך גם אותם לשליחות והבן.
המשמעות נותנת מקום נכון לעונג של האדם וזה סוד הקו האמצעי.
שבת שלום מלאת השראה
בית יעקב. לכו ונלכה באור ה'
א.א
