לפעמים חייבים לשחרר (הרב מנחם סוכות)
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם...
במילים אלו פותחת הפרשה את רשימת המקומות בהם חנו עם ישראל במדבר.
מדוע לא לקרא לאותם מקומות, חניות. מדוע ההתייחסות היא דווקא ל"מסעי בני ישראל", למסע? אם לא די בכך, הרי שהפסוק הבא עוד מוסיף להדגיש ולחזק את אותה המשמעות, "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם...", מדוע להתייחס לאותו מקום מנוחה כ"מוצא"?
התורה מונה כאן את "מסעי בני ישראל", יש כאן סיפור של חיים, של מסע, של שלבים רבים העוברים עלינו, מאותה היציאה ממצרים ועד הרגע בו אנו מוכנים להיכנס לארץ המובטחת. כל מסע הוא שלב, הוא מתאר התמודדות, משימה שצלחנו בכדי להגיע לדרגה הבאה.
כל אחד מאיתנו פוגש בחייו את אותן נקודות המבחן, מוצבים בפנינו אתגרים שונים שיוצרים את משימת ומטרת חיינו. כל אתגר הוא שונה וייחודי, אך בזמן שחלק מאותם המפגשים מהווים הזדמנות לפעול בהם, לבצע את אותה הפעולה שהזדמנה בפניי. הרי שחלק מהם נועדו למטרה הפוכה בדיוק. חלק מאותם הדברים הושמו כניסיון. המטרה שלהם היא לבחון את יכולתי להתעלם מהם, לשחרר אותם ולהמשיך מהם הלאה.
ישנם מקומות, שחשיבותם נקבעת דווקא על ידיי עזיבתם, אילו אראה אותו בטעות כמקום מושב, אילו לא אשכיל להבין שכל כולו נועד בכדי שאדע לא לשקוע בו, אזי בזה עצמו אסתור את שמו ואת מעמדו. התורה מונה כאן את ה"מסעות", מכיוון שחלק מהמקומות לא מילאו את ייעודם ולא קבלו את שמם, עד לאחר שנסענו מהם.
אך גם כשיודעים שצריך להניח משהו, לעזוב אותו ולהתקדם. עדיין ניתן לטעות. הפסוק משתמש פעמיים בצמד מילים, אך הופך את סדרם, "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה', וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם", למה רומז הפסוק?
בכדי שהמסע יהווה חלק מהיציאה, שלב נוסף באותה יציאה מעבדות לחירות, "מסעיהם – למוצאיהם". לשם כך צריך שגם היציאה מכל אחד מאותם מקומות, יהיה מכוון למען המסע, "מוצאיהם - למסעיהם". אפשר לעזוב מקום לא נכון, כבריחה, מתוך תחושה שהמקום אינו טוב עבורי. זה עדיין אינו אידיאלי, כשאנחנו מצליחים לעזוב צריך לעשות זאת במטרה למלא את החיים במשהו גבוהה יותר, אמתי ונכון יותר. לדעת שהניתוק מאותו הדבר הגשמי, הוא שיאפשר לי להתעלות, לשם שמים.
הבורא יכול היה לברוא עולם שהחומריות שלו דוחה, עולם שיגרום לכל בר דעת להתרחק מתאוותיו. מדוע זה לא כך? אומר השפת אמת: "ולכך נתן ה' יתברך חן לגשמיות, כדי שיהיה מעשה האדם רק לשם שמים". שלא אעזוב אותו מכיוון שהוא לא יפה, אדרבה, הוא מלא בחן. אני עוזב, מכיוון שיש לי ייעוד, מכיוון שאני שואף להתקדם במסע.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
