כידוע הנקודה היותר חשובה בכל המעשים אשר אנו עושים היא הכוונה, כלומר הרצון והכוח המניע אותנו לעשיית אותו מעשה.
שמירת הבריאות לשם הבריאות עצמה, או למען אריכות ימים בלבד, או מטעם עקרוני שזו האמת הטבעית האידיאלית (טבעונות) וכו', אלו הן תודעות חלקיות ביותר! ואיננו צריכים להיעצר כאן.
הבורא יתברך לא סתם בראנו באופן כזה שנצטרך להיות ניזונים מדי יום ביומו, הוא יכל לבוראנו בצורה כזו שנצטרך לאכול פעם בשבוע או הרבה פחות. אולם, יש באוכל תיקון רוחני, ולהכוונה והנהגה והשגה זאת עיננו נשאות, וז"ש (משלי יג,כה): צדיק אוכל לשובע נפשו".
אם כן, מהי כוונת האכילה הרצויה?
נעתיק מרבנו הנשר הגדול, הרמב"ם ז"ל (שמונה פרקים פ"ה):
"צריך לאדם שישעבד כוחות נפשו כולם לפי הדעת.. וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והוא: השגת השם יתברך, כפי יכולת האדם לדעת אותה...
והכוונה בבריאות גופו – שתמצא הנפש כלים בריאים ושלמים לקנות החכמות וקנות מעלות המדות ומעלות שכליות עד שיגיע לתכלית ההוא".
ויש עוד טעמים ונביאם בהמשך ב"ה ב.נ עוד חשוב ביותר לדעת- שלא מספיקה איכותו הטבעית של מזונותינו אלא עיקר חשיבותו היא כשרותו כמ"ש (ויקרא יא,מד) "והתקדשתם והייתם קדושים", "ולא תשקצו את נפשותיכם" (שם כ,כה).
שבת שלום מלאה אורה עליונה.
א.א