דגים או חכה? (הרב מנחם סוכות)
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם.
מה קרה? מדוע באמת נענשו משה ואהרון בעונש כה חמור? האם ייתכן בכלל שזה רק בגלל השינוי שבין לדבר לאבן לבין להכותה? האם באמת ניתן לייחס שינוי משמעותי כל כך, בין שתי צורות אלו של הנס? שינוי שהופך את הרצוי, את "להקדישני", ל"לא האמנתם בי"?
המדרש מביא דעה על פיה הם בכלל לא נענשו על השינוי בגישה לאבן, אלא על גישתם לבני ישראל, על כך שכינו את ישראל בכינוי גנאי באמירתם "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים".
ומה חטא יש בכך? האם העם לא "זכו ביושר" בכינוי זה? האם דבריהם ותלונותיהם אינם קשים דיים?
בפרשת קורח נאמר וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת, לְמִשְׁמֶרֶת, לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי, וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי... למַטֵּה ישנו כוח ויכולות בהחזרת תודעת האחדות לעם. תודעה שיש בה די בכדי לחבר אותם לשורשם, לגלות בהם את מהותם הפנימית, את כך שהם מאמינים בני מאמינים. לכן, למרות שמשה אמור לדבר לסלע, מצווה כאן הקב"ה את משה קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה.
הביקורת כאן על משה ואהרון, אינה על עצם האמירה הזו, אלא דווקא על ההבנה השגויה, על כך שהם חשבו שהיהודים עומדים עדיין במריים. האמת היא שברגע שהעם נחשף למַטֵּה, הם חזרו להיות מי שהם באמת.
איך אתה מזלזל במישהו בגלל מה שהוא עשה לפני כמה דקות? איך אתה לא מאמין בו שמעשיו השתנו מהקצה לקצה?! איך אתה לא מאמין בו שהוא חזר להיות מי שהוא באמת?!
ויש דרך נוספת בהבנת הגורם לעונש,
בפרשת וירא, מסופר על הגר, וַיִּפְקַח אֱלֹקִים אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם... דורש רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. לכל בריה יש באמת את כל מה שהיא צריכה, תמיד, הבעיה היא בצורה בה אנו רואים את העולם, עינינו לא פתוחות.
כשה' מצווה את משה ואהרון הוא אומר למשה, קַח אֶת הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו. משה ואהרון נצטוו לפתוח את עיניי בני ישראל למצב בו יראו שבאמת יש מים. את זה הם לא עשו.
אינו דומה מי שיפתור לחברו את הבעיה, למי שיילמד אותו איך להתמודד, ובמקום גבוהה עוד יותר יגיע, מי שילמד את חברו לראות שאין כלל בעיה. כלפי משה ואהרון נטען, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ההבדל בין הציווי, לבין מה שנעשה, הוא עצום. אני רציתי שתלמדו אותם דרך חדשה, שתשנו את המבט שלהם, שתפתחו את עיניהם, במקום זאת שיניתם את המציאות?! אמנם פתרתם לעם את הבעיה, אך לא לימדתם אותם איך להתמודד עמה לא הראיתם להם את עומקה של המציאות, בצורה בה הבעיה תיעלם.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
