בין לבן לתכלת (הרב מנחם סוכות)
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...
התורה מבארת שמצוות ציצית נועדה לזכור את המצוות. איך זה עובד? האם זו סגולה נטולת הסבר, או שמא יש כאן נקודת התבוננות שונה על העולם?
העולם שלנו מורכב מרבדים שונים, ניתן להתבונן על חפץ ולהבחין רק במבנה החומרי שלו. אפשר לראות את היעוד הפשוט שלו, לראות בו כלי המשמש למטרה מסוימת. ואפשר גם לראות את פנימיותו, את החלק שיש לאותו חפץ בתוכנית הגדולה של בריאת העולם.
גם בני אדם אינם יוצאים מהכלל הזה, טורף רעב עלול לראות את האדם כארוחה, האדם יימדד על פי משקלו ובשרו. אחר יוכל לראות את אותו האדם ככלי פונקציונאלי, להעריך אותו כהערכת עבד, על פי מידת הריווח שיוכל להפיק ממנו. ואילו אחר יוכל לראות את אותו האדם בעיני אוהב, כמי שהוא במהותו.
לפעמים גם כשאנו חווים את עצמנו, אנחנו שוכחים לראות את הרבדים השונים שבנו, ניתן לפעמים לראות את הטפל כעיקר, להתייחס לרצונות החומריים, הנפשיים ולרצונות הפנימיים ביותר, המגיעים מעומק הנשמה, באותה מידה. להכניס את כולם לאותה קטגוריה של רצונות.
אנחנו מתעטפים בטלית, הבגד עוטף אותנו, אך אינו אנחנו. מתבוננים בטלית ורואים בו חומר ונפרדות, האם גם הגוף שלנו הוא מעטה? בכנפות הטלית, במקום בו נגמר החומר, החלק שמתחבר לאין, למהות הפנימית יותר של הדבר, שם נקשרים הציציות. אותם פתילי לבן ותכלת שמלמדים אותנו מעט על מהותנו. על הצורה בה נקשרת הנשמה אל הגוף.
יש לנו תפקיד ראשון, חוטי הלבן. להישאר נקיים ופתוחים לקבל, כמו הצמר הלבן שמוכן לצביעה. בשביל זה צריך לא לטעות – לא לתור אחרי החומר. והכנה זו מאפשרת את השלב הבא, את הצביעה בתכלת, הגוף מתחיל להיצבע בגוון של הנשמה.
הגמרא במסכת סוטה, מביאה את הסברו של רבי מאיר לפתיל התכלת: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד. גם החלק הרוחני שלנו אינו חד מימדי. התהליך אותו אנו עוברים במבט לתוך התכלת, בגילוי חלקי הנשמה, מקבילים לשלבים אותם עברנו כעם בהתקרבותנו לה'.
ראשית נגלה את הנפש, את הים הסוער, את אותו החלק אליו התחברנו ביציאתנו לחירות "הוציאה ממסגר נפשי", הנפש היא זו שנפגעת ומוגבלת בעת העבדות ולה זכינו ביציאת מצרים וקריעת הים. השלב הבא הוא ה"רוח", אותו הרקיע - המבדיל בין מים למים, זה הוא השלב של קבלת התורה, של החיבור בין העולם הזה לעולם העליון. המקום בו אנחנו מתחברים לקדושה. והשלב השלישי הוא הנשמה, אותו המקום אליו ניתן להגיע על ידי תשובה, גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד, זו המדרגה לה זכו ישראל בבניית המשכן ובבית המקדש. מצב בו אנחנו מתעלים ודבקים בבורא.
וכשגילנו את עצמנו, אנחנו מגלים את העולם. המילה ציצית מרמזת על הצצה, "מציץ מן החלונות". המבט דרך הטלית מאפשר לנו הצצה על עולם שונה, על עולם בו ניתן לראות בכל הדברים את "מצוות ה'", את הקדושה והמטרה שבהם. וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם – העיניים והלב עלולים לראות דברים בצורתם החיצונית, מטרת הציצית היא לאפשר לנו ראיה פנימית יותר. אמיתית יותר. קדושה יותר.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
