מ"ט פנים (הרב מנחם סוכות)
הפרשה מתחילה בהוראה למשה, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. מה היא הכפילות הזו, "אמור" "ואמרת"?
לשם הבנת אותה ה"אמירה" מביא כאן המדרש את הפסוק מתהלים אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם.
לאחר מכן ממשיך המדרש ומבאר את הפסוק הבא. אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם, תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. על מי ביקש דויד שמירה וממה? רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: תינוקות שהיו בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. והיה דוד מתפלל עליהם ואומר "אתה ה' תשמרם" - נטר אורייתהון בלבהון [- שמור התורה בלבם].
מה הקשר של שני המדרשים האלו לפרשתנו? האם רק אזכור המילה "אמור" כבר מובילה לאותן דרשות?
"בעשרה מאמרות נברא העולם", הקב"ה ברא ב"אמרות פיו" כביכול, את כל העולם הגשמי, כל מה שאנחנו יכולים להיתקל בו במהלך חיינו הוא תוצר ישיר של אמירותיו של הבורא. איך, אם כן, ייתכן שאנחנו רואים כל כך הרבה דברים לא טובים, "טמאים"?
בפתחה של הפרשה המדברת על דיני טומאה וטהרה, מזכיר לנו המדרש כי "אמרות ה', אמרות טהורות". כל נברא, בתוכו, במהותו, הוא טהור לחלוטין, כל ישות בעולם מושתתת אך ורק על אמרות ה'. איך ניתן לגלות את זה? מדוע אנחנו בכל אופן פוגשים שוב ושוב את ההיפך?
ה"תינוקות" בימי דויד למדו איך ניתן להביט על כל דבר מזוויות שונות. איך אפשר לראות בכל דבר מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. הטומאה היא המבט של המוות והחידלון, של החיצוניות. לכן ה"מת" הוא אבי אבות הטומאה. ואילו הטהרה היא המבט הנצחי, הפנימי.
ישנם שני שלבים, ישנן שתי אמירות. הראשונה היא היכולת לעבור דרך אותן קליפות, אותן זוויות המעצימות את הראיה החיצונית ולהביט על מ"ט הפנים הטהורות. השלב השני הוא חיבור כל כך עמוק למהות, דרכו ניתן להבין שגם הפנים שנראו טמאים הם טהורים בעצם.
בצורה דומה ניתן להבין את מהלך העבודה הרוחנית השונה בימות השבוע השונים. השבת הוא היום בו מתנתק האדם מעשיה חומרית, בה הוא מתחבר לצד הקדוש של העולם. שבת נכונה, יכולה להוביל את האדם לתוך ימי חול בהם ימצא שהחול, גם הוא קדוש. שאותה העשייה שנראתה נטולת חיות פנימית, היא עצמה מלאת אור, טהורה.
בימי ספירת העומר אנחנו מבקשים לאחר כל ספירה - "לטהרנו ולקדשנו". כשיצאנו ממצרים גילינו שאנחנו לא משועבדים, שכל דבר שחשבנו ששולט בנו, גם מבחוץ וגם מבפנים, אינו חזק ונצחי כפי שהוא נראה, הוא ניתן לשינוי. זהו השלב הראשון. השלב השני מגיע בימי ספירת העומר, מ"ט הימים האלו, הם האפשרות לגלות בכל תכונה שבנו את הקדושה שבה, להבין מאיפה ולשם מה היא נמצאת בנו, לדעת שכל כולנו אמרות ה' – אמרות טהורות.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
