פסים אישיים וחשיבה רגשית
שלום רעים אהובים,
העיוותים האחרונים בתפיסת המציאות, כפי שהיא באמת, קשורים עם ספירת הדעת.
'מעביר הכול לפסים אישיים' – אדם זה משייך הכול אליו, אפילו דברים שלא קשורים אליו כלל. מקום זה הינו תוצאה של תודעה ילדותית, כמו ילד המשייך הכול לעצמו.
לדוגמא: אנשים מדברים אותו אדם חושב שהם מדברים עליו. משהו עשה משהו אז הוא עשה זאת לו וכו'. הוא משייך הכול אליו בלי שום קשר למציאות העובדתית. ממילא כל הרגשות שמרגיש אינן אלא פרי דמיונו בלבד והמעשים שיגיב בהם יהיו מוטעים.
עיוות נוסף שהוא היסוד של כל העיוותים נקרא 'חשיבה רגשית'.
הוא אומר "אני מרגיש משהו ובגלל שאני מרגיש זה אומר שזה בהכרח ככה".
המציאות נקבעת לא במימדה האובייקטיבי אלא, העובדות נקבעות על סמך התחושות של האדם. יש כאן רגש דומיננטי ללא פרופורציה. זה התוהו הגדול ביותר, אדם מזדהה ומרוכז ברגשותיו כמו תינוק, הוא חושב רק דרכם על המציאות שבחוץ.
לדוגמא: אדם נכנס לחדר ומרגיש פחד, אז זה אומר שהשני הולך לעשות לו משהו.
הוא מרגיש לא אהוב אז זה אומר שהשני לא אוהבו וכו'.
בדעת מתוקנת-הוא מרגיש את המציאות. בדעת מקולקלת-מה שהוא מרגיש זו המציאות.
החשיבה צריכה להיות מבוססת בעיקר על עובדות והסקת מסקנות נכונה ורק אח"כ טוב להרגיש.
שבת שלום לכול המתאגדים ליופי הזה שנרקם בינינו ולכול ישראל.
א.א
