עיוות הבינה
שלום עליכם אנשי חיל,
התוצאה של עיוותי החכמה שלמדנו היא תמונה שגויה ולא נכונה של המציאות והחיים, מה שמוליד רגשות ומעשים בעלי תוצאות שליליות ומיותרות לחלוטין בחיי האדם.
חכמה צריכה לראות אמת, את העובדות כמו שהן ולא לראות רק חלקים! לפתח חכמה הכוונה לפתח ראיה הנאמנת למציאות כמו שהיא באמת.
התחום השני בעיוותי החשיבה קשור בבינה. שהיא המסיקה מסקנות ומפרשת פירושים על פי נתון מסוים. חלק גדול מתודעתנו נוצר מהסקת מסקנות ופרשנות על מה שקורה לנו ומסביבנו.
העיוות הכללי בבינה הוא 'הסקת מסקנות מוטעות', זה יכול להופיע בכמה אופנים עליהם נלמד היום ובפעמים הבאות ב"ה:
העיוות הראשון הוא 'קריאת מחשבות': זאת אומרת שקרה לו אירוע מסוים או שהתנהגו אליו בצורה מסוימת, אותו אדם כבר מבין מזה כך וכך דברים ומסיק שככה זה!
לדוגמא: אדם שמאחרים לו לפגישה. שכלו ישר ממהר להסיק מסקנות, כגון: 'הוא בעצם לא רוצה לבוא', 'הוא חושב עלי כך וכך', 'בטח קרה לו אסון' וכ"ו .הוא מפרש את השני ומסיק עליו מסקנות בלי שבאמת מודע לעובדות האם זה באמת כך!? הוא אפילו לא עשה שום בירור לפני שמיהר לפרש. הפזיזות בהסקת מסקנות ללא היצמדות לעובדות עלולה להוליד עיוות!
על זה נאמר 'הווה דן את כל האדם לכף זכות' אם אתה כבר נוטה לפרש אדם או מקרה בצורה מסוימת בלי בדיקה עובדתית של המציאות, לפחות תפרש לכף זכות.
תיקון עיוות זה הוא על ידי היצמדות לעובדות (חכמה נכונה), אז נסיק מסקנות נכונות שגם אותן עלינו להיזהר לא לנעול ללא בירור.
אנשים עם מצבים רגשיים בעיתיים, מלאים במסקנות רבות של מה אנשים חושבים עליהם, בזמן שבפועל זה לא נכון. זה סבל נורא ומיותר!
שבוע הבא בעזרת ה' יתברך נמשיך ללמוד על עיוותי הבינה.
תודה ושבת קדושה וטהורה לכולם
א.א.
