השם של ההווה (הרב מנחם סוכות)
כבר בתחילת ההתגלות בסנה, פונה משה רבנו לה' בשאלה לא שגרתית: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, וְאָמְרוּ לִי, מַה שְּׁמוֹ? מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?
מדוע חשוב כל כך למשה לדעת את שמו של הבורא? האם זה חלק קריטי בגאולה?
קשה יותר להבין את התנהלותו של משה, בתחילה הוא מבקש לדעת את שמו של הבורא ולאחר שמקבל תשובה, הוא בכלל לא מעוניין בשליחות.
נקודה נוספת שקשה להבנה, היא האמירה וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי. איך ייתכן שהרועה הנאמן, מי שדאגת כל אחד מישראל לנגד עיניו, יקטרג כך על עמו ובפרט שהתורה מעידה שבמציאות וַיַּאֲמֵן הָעָם. ויתרה מכך, למה נחוצה אמונתם של העם? האם לא די שיכניע את מצרים?
אחת ההסתרות הגדולות ביותר של העולם היא בתפיסת גאולה וגלות, אנחנו נוטים לחשוב שגאולה תגיע משינוי במצב הפיסי וזה יגרור אחריו תודעה חדשה. האמת היא ההיפך. הגאולה מתחילה בתפיסה, הכוח היחיד שיש לחושך, הוא זה שאנחנו מאמינים בו, שאנחנו לא מספיק מאמינים שאין לו תפיסה במציאות, שאין לו כוח להסתיר מאיתנו את האור, את הגאולה.
תודעת הגאולה יכולה להגיע רק מהכרה בה', בכך שהוא הכוח היחיד, שגם החושך הוא ממנו ולטובה. שמו של הבורא, היה הווה ויהיה, מלמד אותנו את זה, מבהיר לנו שבאמת האמיתית אין שום שינוי, כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, שלא רק שהכול לטובה – הכול טוב. אך משה רבנו, למרות שהוא רואה הכול בברור, ב"אספקלריה המאירה", יודע שהעם לא שם, שהעם לא מסוגל עדיין להבין את שמו של ה', לראות את המציאות כפי שהיא בפנימיותה, ולכן הוא שואל, "מה אומר אליהם?".
תשובתו של הקב"ה היא, וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. ישנה דרגה שונה של אמונה, אמנם נמוכה יותר, לא מושלמת, אולי היא אפילו נחשבת ל"קטני אמונה", אבל היא קיימת. גם אם העם לא יראו את הזוהר המוסתר כפי שאתה רואה, הם יוכלו להאמין שהכול מאת ה' ושהכול לטובה, להבין שיש תועלת בגלות בכדי להגיע לגאולה. זהו שם "אהיה" - שהעתיד ייתן הסבר להווה.
מכאן מתחיל משה לסרב לשליחות, איך אפשר באמונה כזו להסיר את מסווה הגלות? גם אם וַיַּאֲמֵן הָעָם, זה ממש לא מספיק, וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי, זו לא האמונה שלי, זה עדיין רחוק כל כך, איך זה יספיק? איך אפשר להאמין בהווה רק על סמך העתיד, מה עם השם של ההווה?
וכאן נותן לו ה' סימנים, אותות, דרכים להגיע ולעורר את דרגות האמונה השונות בה נמצאים בני ישראל, הוא יראה להם איך שהמטה נראה נחש ורק האמונה שזה אכן מטה, היא שתיתן את האומץ לאחוז בזנבו ולראות ולהראות נכוחה שאכן זהו לא יותר ממטה, שאין ממה לפחד.
וה' ממשיך ונותן אותות נוספים, וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן, וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. מה זה? הקב"ה לא יודע, חלילה, אם יאמינו או לא?
ה' אומר לו כאן, שלפעמים צריך לבנות את האמונה, לא כולם מסוגלים לאחוז בזנב של הנחש, וזה עדיין לא אומר שאין בהם אמונה. אין אחד שאין בו אמונה, יש שלבים נמוכים יותר וגם משם ניתן להתחיל. אך בסופו של דבר התהליך הזה יתעורר יחד עם שלבי הגאולה, בכל שלב, העם יגיע יותר לעומק האמונה ויגלה את הרבדים הפנימיים יותר של המציאות, עד שלבסוף יעמדו יחד עמו, וַיַּאֲמִינוּ בּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ. אז הם יכירו גם את שם ה', ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ, הם יאמינו ויראו בידיעה ברורה שגם החושך החשוך ביותר אינו בעל ממשות, הוא הסתר של אור עצום, ש"היה" "הווה" ו"יהיה" אינם שונים בעצם, ושגלות היא בסך הכול צורה שונה של התגלות.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
