להתעורר מהחלום (הרב מנחם סוכות)
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם,
חכמים במדרש נותנים משמעות עמוקה לסיפור החלום המובא באריכות כל כך בפרשתנו. לשם הבנת אותו התוכן הפנימי, מביא כאן המדרש פסוק נוסף, ציטוט מתוך דברי איוב: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת.
וכך מבאר המדרש: זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחושך? שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם... נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם.
מה מחדש כאן המדרש? איזו משמעות מחודשת אפשר לגלות כאן בחלומו של פרעה?
כשברא ה' את האדם כאן בעולם נאמר " וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", "וייצר" לפי חז"ל כולל שתי יצירות, שני מימדים בהם פוגש האדם את העולם, המימד הגופני, הארצי, והמימד הנשמתי, הרוחני. שני מימדים אלו אינם רק באדם אלא בכל היצירה, לכל נברא יש "גוף" ו"נשמה".
במבט סביבנו ניתן לראות אור וניתן לראות חושך, העולם נראה מורכב משניהם, אף אחד לא יציב יותר מהשני, לא אמיתי יותר.
ומה היא האמת? בריאת העולם התחילה במאמר "יהי אור", האור הזה הוא בלי גבולות, רק אחר כך צומצם האור, נגנז. פרעה בחלומו מגלה שהפרות הבריאות, אלו המסמלות את השנים הטובות, נמצאות מוסתרות בתוך השנים הרעות. כשפרעה מספר את החלום הוא מתאר את המצב לאחר בליעת הפרות המלאות על ידי רעות המראה "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה", אך אם נבדוק בחלום עצמו כפי שהוא מסופר בתורה, הנקודה הזו אינה מוזכרת. פרעה מוסיף כאן פרשנות מוטעית, פרי הראיה הסובייקטיבית שלו, את זה בא יוסף לתקן. יוסף אומר לפרעה כי למרות שהרע מסתיר את הטוב, הטוב לא אבוד, הוא ניתן לגילוי.
כשמתחילות שנות הרעב נאמר וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם, יוסף מגלה לכולם מה נמצא בתוך תוכם, בפנימיותם של השנים ה"רעות", הוא מראה להם שהרוע הוא רק מכסה למצב האמיתי, לטוב.
המדרש שהזכרנו בא לחדד את הנקודה הזו ולהוסיף עליה, לא רק שהטוב תמיד נמצא, בכל דבר, אלא שהרע בכלל אינו, זו לא יותר מאשליה. כל ה"שניוּת" הזו שלה הורגלנו, הוא חלק מההעלם, מעולם השקר שמסתיר את ההוויה כפי שהיא.
כשם שהורגלנו לעולם החומר, בו המצב הטבעי הוא חושך ורק משפיע של אור יוכל, באופן זמני, לשנות את המצב. כך בעולם הרוח, הנצחי, הבסיס הוא אור, החושך הוא נברא שמסתיר באופן זמני את האור האינסופי. "קץ שם לחושך" היא בשורה, זה הגילוי שהחושך מוגבל וקצוב, שברגע שרק שיוסר הדבר הגורם לו, מיד יחזור האור ויתגלה.
הפסוק מכנה את אותו הרע "צלמוות" מכיוון שהוא לא יותר מצל, מצילו של הטוב, מאותו הצל שאין בו ממש ונגרם רק מהסתרה של האור, זו גם המשמעות העמוקה בדבריו של דויד המלך- גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי, ברגע שאני מחובר אליך, לאור עצמו, הצל כבר לא יכול להתקרב אלי.
מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם - יש יום בו יגיע הקץ לאותה השניות, למראה הדואלי כביכול של העולם, זהו היום בו נתעורר מהחלום הזה, היום בו תתגלה האחדות כפי שהיא באמת, היום בו יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
