לעלות בסולם? (הרב מנחם סוכות)
"וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו..."
ניתוח ראשוני של חלומו של יעקב מעלה תמיהה, איזה צורך יש לסולם בחלום? הסולם שמודגש כחלק כל כך משמעותי בסיפור החלום, נראה מיותר לחלוטין. מהו, אם כן, הסולם?
שאלה נוספת ששואלים, תמהים חכמנו היא: מדוע יעקב לא עולה בסולם? אתה רואה סולם שמוביל לשמים, לקדושה, להוויית הבורא עצמו, ואתה נשאר כאן בארץ?
סולם מסמל דרך, דרך שיש בה שלבים, שמקרבת אט אט צד אחד לצד השני, את הארץ לשמים. העולם הגשמי שלנו נברא ממקום גבוה, רוחני ונבדל, ומקבל חיותו תמיד משם, אותו אור עליון עובר "צמצומים" רבים, שלבים רבים של עיבוי והתגשמות, עד שהוא מגיע למצב אותו אנחנו מכירים, לגשמיות בעלת מימדי מרחב וזמן. למרות ה"מרחק" העצום, הקשר לעולם לא ניתק, הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשי בראשית ובדיוק כך, בכיוון השני, אנחנו מנסים להתעלות שלב אחר שלב, ולהגיע קרובים יותר ויותר אליו. הסולם הוא הדרך, השלבים המאפשרים את הקשר החשוב ביותר, את החיבור בין ארץ לשמים.
אבל יעקב אבינו בא ללמד אותנו משהו שונה, אותה "דרך ארץ", קדמה לתורה, עד ה"תורה" לא היה ניתן להגיע בלי לעבור בדרך, אבל יעקב שהוא מסמל את התורה, מלמד אותנו דרך חדשה. אם זו דרך של ימות החול, יעקב מלמד אותנו את דרכה של השבת, את הנחלה ללא מיצרים - יעקב מתקן את תפילת ערבית. מה זה אומר?
אנחנו מכירים את הערב כמוביל ליום – ויהי ערב ויהי בוקר. עד יעקב הבנו שצריך את הערב כהכנה וכדרך להגיע לאור, כאן בא יעקב ומלמד אותנו שניתן למצוא את האור בתוך החושך עצמו, בעיצומו של לילה.
מהפסוק "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" לומדים חכמנו שני דברים. האחד – שתיקן תפילת ערבית, והשני - שקפצה לו הארץ, שבא בית המקדש לקראתו. תפילת ערבית אינה תפילה נוספת, היא מהות שונה, היא מלמדת את האדם שגם אם הוא בסופו של עולם, יכול בית המקדש להגיע אליו, שגם בשיא החושך ניתן למצוא את האור הכי הגדול.
איך? המדרש כאן מבאר את גישתו של יעקב באמצעות הפסוק "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם - כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ, לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ..." גם אם אתה בארץ ציה, בשיממון, ההשתוקקות האמיתית תביא לך את מבוקשך, וכעצמת ההשתוקקות כן מידת ההתגלות, "כן בקודש חזיתיך". אם בבוקר יש "אמת ויציב", הרי שבערב צריך "אמת ואמונה", האמונה שיש משהו שאני יכול לגלות והציפייה לגלות אותו, הן שיגלו את האור גם בשיא החושך.
יעקב אבינו רואה את הסולם אך לא עולה בו. הוא מגלה כי וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, הוא לא רק עליו - על הסולם, אלא גם עליו – על יעקב. לא כאברהם שקראו הר, ולא כיצחק שקראו שדה, אלא כיעקב שקראו בית, לא צריך לצאת החוצה בכדי למצוא, אדרבה אפשר להתבונן פנימה, במקום הקרוב ביותר "בתוך הבית", שם תגלה את ה', אם רק תרצה.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
