לחזור עם ה' (הרב מנחם סוכות)
המדרש דורש את דברי יעקב לרבקה אמו, הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק, בשתי דרכים. האחת, יעקב מרמז כאן על מהותו הפנימית, זו שמגיעה לידיי ביטוי בפסוק כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. השנייה, יעקב מדבר כאן על ייחודיות עם ישראל, שכל השנה מתלכלך בחטאים ובא יום הכיפורים ומטהר אותם.
האם יש קשר בין שתי הדרשות?
מה הוא תהליך התשובה, אותו תהליך שלוקח את האדם מהמקום הרחוק אליו הגיע עד לכיסא הכבוד ממש?
ישנה תובנה שמתעוררת בלב האדם בשעת התרחקותו מדרך הטוב, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, התחושה המוטעית הזו ש"אין אלוקי בקרבי" היא שלקחה אותנו כל כך רחוק.
התשובה מתחילה כאשר האדם מודע לכך שה' בקרבו, הידיעה כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, שלא צריך ללכת רחוק בשביל לגלות את הבורא, צריך רק לחזור פנימה, להתחבר למהות הפנימית של כל אחד מאתנו.
ה"חזרה" בתשובה היא חזרה למקום הפשוט שלנו, שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, לחזור לנקודה האלוקית שנמצאת בתוכנו. ואיך ניתן למצוא את הנקודה הנקייה הזו, להתחבר לנשמה הטהורה שניתנה בי?
הנביא אומר קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה', ישנם "דברים" שמובילים לתוך תוכנו, כשה' נתן לנו את התורה הוא חקק בקרבנו את אותם הדברים, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם, ה"אנכי", המילה הראשונה של עשרת הדברות חקוקה על לוח לבנו ולכן צריך רק לעורר את אותם הדברים, את אותן אמיתות שברורות לנו בעצם מהותנו. העיסוק בתורה, בדרך הישרה, היא שתקרב אותנו לעצם מהותנו הפנימית, לה' שנמצא בקרבנו. וכך ממשיך הפסוק כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, ברגע שרק נרחיק את הקליפות, נמצא את הטוב המוחלט השוכן בעמקי הוויתנו.
ברגע שאדם מגלה את הנקודה האלוקית אשר בקרבו, הוא כבר בונה לעצמו הגנה, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, כל אותם הכוחות המתנגדים לנו, המנסים להרחיק אותנו מעצמנו, לא יוכלו לנו.
וכשאדם מתחבר לנקודה הפנימית האלוקית שבו הוא כבר מוכן לתשובה, ליציאה מהגלות ומעבר לאור האין סופי. כשה' מבטיח לעם ישראל את הגאולה נאמר וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, חז"ל עומדים על כך שלא נאמר "והשיב" אלא "ושב", כביכול הקב"ה עצמו צריך לצאת מהגלות, כשישראל גולים, שכינה עמהם ובגאולה הבורא כביכול אוחז בידנו ויוצא יחד עמנו. בדיוק כך בעניין התשובה, הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, קודם כל אנחנו מבקשים לחזור לה', להתחבר לנקודה הפנימית שלנו ואח"כ "ונשובה", נחזור יחד אתך, אחוז בידנו וגאל אותנו, הוציא אותנו לאור הגדול של האמת והטוב.
ה"חלק" שאנחנו של הבורא, המציאות הזו שה' נמצא בתוכנו, הוא סוד התשובה, היא הדרך בה אנחנו חוזרים להיות חלקים מדי יום כיפור.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
