הפותח והחותם - הרב מנחם סוכות
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ:
לא בשמיים ולא מעבר לים, זה לא המצב הפשוט של התורה, של החוכמה האלוקית. אדרבה בכדי שבשר ודם יזכה להשגות רוחניות גבוהות ישנן שתי דרכים, אחת "לעלות לשמים", לטפס יותר ויותר עד לאותם הגבהים הנשגבים בהם נמצאת התורה. והשנייה "לצלוח את הים", לעבוד עבודה רוחנית עצומה של שבירת היצר והתעלות מעל החומר.
במתן תורה המצב הזה השתנה, משה עלה ל"מרום", לשמיים, והוריד לנו את התורה, את אותן לוחות, הוא לא רק הוריד אותם למימד הפיזי, הוא הוריד אותם לתוכנו. "חרות על הלוחות", דורשים חכמנו שחרותים על לוח לבנו. מעתה כל מה שצריך הוא להגיע ללב פנימה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ.
רש"י כאן מביא את דרשת חז"ל, שדורשים את "בפיך ובלבבך" על תורה שבכתב ותורה שבעל פה. מדבריהם ניתן להסיק שתורה שבכתב נקראת כך לא רק מכיוון שהיא כתובה על גווילי ספר התורה, תורה שבכתב היא אותה התורה שנחקקה במעמקי לבנו, התורה שאם רק נסיר את ערלת הלב נזכה לחוש בברור.
ומה היא אם כן התורה שבעל פה? מה המשמעות של "בפיך"?
המדרש כאן מקשר את הפסוקים האלו לכך שעל התורה מברכים לפניה ולאחריה – הפותח והחותם.
יש כאן עבודה שמורכבת משני הפכים, מפתיחה ומחתימה, בכדי לפתוח ולגלות את הדברים החתומים בלב צריך את עבודת הפה, את פתיחת הפה, את ההשפעה החוצה.
גם הפעלת שני כוחות אלו, הפה והלב, הפותח והחותם, מורכבים כל אחד מ"פתיחה" ו"חתימה", כוח ההשפעה של הפה מגיע מכך שאנחנו יודעים גם לחתום אתו, להשפיע מתוכנו לעולם רק מה שצריך ולא דברים שליליים חלילה. העבודה ה"חיצונית" הזו, היא שיכולה לא רק להשפיע על הלב, אלא גם לפתוח ולגלות את עמקי הלב החתומים. אך גם פתיחת הלב תגלה לנו את נפלאותיו רק בתנאי שגם את הלב אנחנו יודעים לא לפתוח לכל דבר, "גן נעול", לא לחשוף ולחבר את הלב לדברים של חול, לגשמיות.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
