כשלא תוכל להתעלם (הרב מנחם סוכות)
לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.
כך פותחת פרשתנו את מצוות השבת אבידה, אך התורה לא מסתפקת בציווי הזה, בפסוקים הבאים מגיעים ציווים נוספים הקשורים לאותה מצווה. אחד הציוויים הייחודיים למצווה זו הוא "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם".
אמנם בפשוטו כל אחד מהציוויים מגיע למקרים שונים "לסגור פינה" נוספת, אך בפנימיות יש כאן גם רמזים נוספים.
בחיים האישיים כל אחד טרוד בהישרדות ובהצלחה הפרטית שלו. כל אחד צריך להתפרנס, לפרנס את הקרובים אליו, לדאוג לבריאותו וכן הלאה. החיים של האחר עוברים ליד אלו שלנו ותשומת הלב שלנו מתעוררת רק לעיתים ובמקרי קיצון למתחולל אצל השני.
אם בדברים שבגוף הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה בעניינים שבנפש ושברוח, אני יכול לשבת ליד אדם שנפשו סוערת בקרבו, שעולמו הפנימי חרב עליו לגמרי ולא לשים לב. אני יכול לעבור ליד כל כך הרבה אנשים שמתייסרים ממש ולא לראות את זה. אני יכול אפילו לנהל שיחה ארוכה עם אדם ולא להבחין בזעקת נשמתו היבשה.
חז"ל מלמדים אותנו שמצוות השבת אבידה כוללת בה גם את "השבת גופו", לא רק את חפציו של האחר אני אמור לדאוג שלא יאבד, אני ממש מצווה לעזור לחברי לא לאבד את עצמו, את מי שהוא יכול להיות.
איך אני עושה את זה? איך אני שבקושי מצליח לדאוג לעצמי יכול להועיל לכל הסובבים? איך אני יכול לפנות למישהו ולהשיב לו את נפשו?
כאן מלמדת אותנו התורה סוד, "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" – אל תהיה מסוגל להישאר אדיש להפסד של השני, תגביר בעצמך את האכפתיות לאחר, לכך שהוא חסר בממונו, לכך שאינו שלם בנפשו, לכך שהוא לא מצליח להגיע לתיקון שלו, למה שבתוך תוכו כל כך חסר לו ובכך הגישה הפשוטה שלך אליו תרים אותו, תחזיר לו את החלקים האבודים שבו, תעזור לו למצוא את עצמו.
ובסוף מבשרת לנו התורה "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ", דאגתך לאחר לא תבוא על חשבונך, העזרה שלך לשני לא תיעצר אצלו, אדרבה, יותר משבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, כשאתה באמת כואב את כאבו של האחר, כשבאמת אכפת לך מהסובבים, כשאתה מחפש ורוצה בשלמותם הגשמית והרוחנית, הפיזית והנפשית, לא רק להם תצליח לעזור, אתה עצמך תצא מחוזק עוד יותר, גם ה"אבידות" שלך יחזרו אליך, אתה "תקום" יחד אתו.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
