להרחיב את הגבולות (הרב מנחם סוכות)
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה,
כשאנו מברכים כל בוקר "ברוך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה", אנחנו מודים לקב"ה על כך שנטע בנו יכולת להבדיל בין טוב לרע, בין אור לחושך. אותה יכולת הבחנה שהיא התנאי ההכרחי למאפיין הייחודי שלנו, להיותנו בעלי בחירה.
לא רק בין אור לחושך, בין רע מוחלט לטוב מוחלט אנחנו יודעים להבדיל, הבחירה בין ברכה לקללה ניתנת "היום", בכל רגע נתון, בין הטוב יותר לטוב פחות, בין הדבר הנכון והמדויק לבין זה שאינו.
והפסוק פותח במילה "ראה", אתה יכול להתבונן סביבך ולראות עולם טבעי וגשמי, חפצים בעלי תכונות אופייניות ומרכיבים פיזיקאליים כאלו ואחרים, זה נכון, אבל יש ראיה עמוקה יותר, אם תסתכל טוב תוכל לראות בכל דבר את האפשרות של ברכה, כשהשימוש בו נעשה בצורה הנכונה, בזמן הנכון, ולעיתים, לגבי דברים מסוימים גם הימנעות הוא סוג של שימוש נכון, בכך אתה מגלה את הכוח האלוקי הנמצא ומחיה כל דבר גשמי, אתה מוצא בו את הברכה.
ובהמשך מדברת הפרשה על שלב גבוה יותר, "כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ ... כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל...",
בתוך כל אחד מאיתנו ישנה נקודה אלוקית, נקודה קדושה שהיא "בית המקדש" שלנו, בעולם הזה הקודש מוגבל, אפילו בית המקדש מוגבל "ותיטענו בגבולנו", אך הגבולות אינם קבועים, לפעמים ניתן להרחיב את הגבולות.
אנחנו רגילים להכיר שני סוגי מניעים, גם אדם שמחפש לעשות את הטוב עושה דברים מסוימים בגלל שהוא מאמין בטובם ודברים אחרים בגלל צרכיו הגשמיים ההישרדותיים. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא אוכל, אני אוכל כי אני רעב, זה גם נכון לאכול כשאני רעב וזה אפילו מצווה להחיות את עצמי, אך יש דרך עמוקה יותר. הפסוק בתהילים אומר "רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף", האוכל מחיה את הנפש מכיוון שבתוך אותו הרעב הגשמי מסתתרת ועטופה תשוקת הנפש, רצון כן להתחבר לבורא יכול לאפשר לי להרגיש שאותה תשוקה מקורה בהשתוקקות העצומה שלי לשורשי, לבורא. בעת שאני מודע לכך אני לא רק מרחיב את הגבולות שלי, אני גם מאפשר לאותו ה"אוכל" להתגלות, לגלות את המרכיבים הרוחניים הכלואים במרכז הווייתו, המדרש מגדיר את זה כ"מתיר אסורים".
היכולת להבחין ב"כי תאווה נפשך", ניקיון התאווה מהפן החומרי, היא הדרך ל"הרחבת הגבול", להרחבת והגדלת אותה נקודה קדושה שמפעמת בקרבי. כך אוכל לגלות כי כל אותן התשוקות מגלמות בתוכן גם משהו עמוק יותר - לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
