להקשיב לעצמי (הרב מנחם סוכות)
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי" ,
מה משמעות הכפילות של "שמוע תשמעו"? מדוע בכלל משתמשים במינוח של שמיעה לגבי קיום המצוות?
חז"ל דורשים שלפני תפילה צריך להיכנס שני פתחים, שתי דלתות, דלת לפנים מדלת. למה הכוונה?
רבי יהושע בן קרחה מלמד אותנו, למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמוע'? אלא, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות. ישנן שתי רמות של "שמיעה", של הקשבה. הראשונה היא קבלת מלכות שמים, נכונות להיכנע ולקבל את דבר ה', אך ישנה רמה עמוקה יותר, פנימית יותר. היכולת לקבל את עול המצוות, זו קבלה שאינה מסתיימת בביצוע המצווה, זו דרך שהמצוות מתחילות אותה.
אם אדם רואה את המצווה כעול ומקיים אותה על מנת לצאת ידיי חובה, זו אינה קבלת עול, לא כך מקשיבים למצוות. חז"ל דורשים את הסמיכות של "ואכלת ושבעת – השמרו לכם", השובע הוא מסוכן. ולא רק השובע החומרי, כשאדם "שבע" מעשייה רוחנית, כשכבר אינו משתוקק ומחפש להתקדם, הוא יכול לגרום ל"ועצר את השמים", להפסקת השפע הרוחני המושפע עליו.
המצוות הן כנגד גוף האדם, כנגד האיברים והגידים, הן נועדו לנקות ולהאיר את התוכן הפנימי שלנו, של כל אחד בקול הייחודי לו. זהו השלב הבא, השלב של לשמוע אל המצוות, אל הקול המתגלה בתוך האיברים, הקול הפנימי שנטע בי הבורא. דלת לפנים מדלת. זו משמעות "תשמעו אל מצוותי", ההקשבה למה שהמצוות מגלים לי ובי.
כשאנו מקיימים את המצוות בכדי לשמוע מה המצווה מלמדת אותנו, הקשבה זו הולכת ומתפתחת יחד אתנו, מביאה עמה שפע של תובנות רוחניות "ונתתי מטר ארצכם", כך ניתן להגיע לעמקים נוספים, אם שמוע בישן, תשמע בחדש. בכל יום ניתן ללמוד את ההכוונה החדשה -
"אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם”.
וכל זה יכול להגיע לאדם כאשר ברור לו שהמצווה היא לא הסוף, כשהכוונה בעשיית המצוות היא להגיע לחיבור העמוק ביותר, כשהמצוות משמשות כגשר למטרה הנשגבה של -
"לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם".
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
