אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל – אנחנו מתחילים עכשיו את הספר שנקרא כולו על שם דבריו של משה, בשונה מארבעת החומשים הראשונים בהם משה משמש כמעביר את תורת ה', את דבר ה', כאן מדבר משה אלינו מתוך עצמו, אלו דבריו שלו אלינו.
במפגש הראשון של משה רבנו עם האלוקים, בסנה, משה מצהיר - לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, האומנם? האם משה לא ידע לדבר? הוא הרי מנהל וויכוח עמוק עם בורא העולם. למה אם כן הכוונה באמירתו שאינו "איש דברים"? ואיך ממי שאינו איש דברים הופך משה לבעל הדברים?
יש הבדל מהותי בין אמירה לבין דיבור, בעוד אמירה היא השימוש במילים לצורך הבעת מחשבותיי, דיבור מאפיין מילים בהם אני משתמש מול מישהו בכוונה להשפיע עליו, להפעיל אותו. כמשה מדבר אל כל ישראל, הוא לא רק מספר להם עובדות, הוא לא רק מעביר להם אינפורמציה, הוא מחדיר לתוכם את דבריו, את התורה. זו כוונת המדרש שאומר שהמיוחד בדבריו אלו הוא שהם דברי תוכחות, דברים שנכנסים ללב השומע ופועלים בו.
את השינוי הזה שחל במשה תולה המדרש בתורה, מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, התורה שספג לתוכו היא שנתנה לו את הכוח לדבר, להשפיע, ללמד. רק החיבור העמוק לתורה, לזו שהביט בה הבורא כשברא את העולם, היא המאפשרת לנו להשפיע ולשנות, לגלות וליפות את הסובב בכוח זה משתמש כאן משה.
ומשה אינו מסתפק במסירת התורה כפי שהיא, הוא גם מבאר את התורה, חז"ל מפרשים שהוא מבאר אותה בשבעים לשון. לשם מה ולשם מי? מדוע צריך לבאר את התורה שניתנת לישראל בשפות העמים?
הגלויות השונות מקשות עלינו כל אחת בדרכה, כל עם ותרבות יכולים להוות ניסיון שונה בקשר שלנו עם אותם הדברים שמנחיל לנו משה, כשמשה מחדיר בנו את הדברים, הוא נותן לנו גם אמצעי התמודדות מול כל אותם קשיים שעתידים לצוץ, הוא נותן לנו אפשרות להתחבר לאור התורה גם כשמגיעים סוגים שונים של חושך המנסים להחשיך עלינו את העולם, להסתיר את מציאות האור.
וכך, משה, זה שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד, לא רק מחדיר לליבנו את התורה, הוא גם מעביר אותה בצורה שתתאים להתמודדויות השונות בהם ניתקל במהלך החיים ובמהלך הדורות, הוא נותן לנו את הכלי לגלות בכל נברא את התורה שמקיימת אותו ואת המרפא לכל לשון, את היכולת להמשיך ולהשפיע.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)