ללמוד ללכת (הרב מנחם סוכות)
ללמוד ללכת
הפרשה שלנו פותחת בפסוק אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מדוע לצד תיאור המסעות מוזכרת שוב יציאת מצרים, האם זה תיאור כרונולוגי בלבד של רצף האירועים או שמא יש גם קשר מהותי בין הדברים?
כשירמיהו הנביא מוכיח את ישראל הוא שוב מחבר בין הדברים, וְלֹא אָמְרוּ, אַיֵּה ה', הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, כשם שאנו מצווים לזכור כל יום את יציאת מצרים, כך אנו אמורים לזכור את המסעות, את הדרך שבה הוליך ה' אותנו, מדוע?
יציאת מצרים אינו רק אירוע היסטורי חד פעמי, יציאת מצרים היא הכוונה יום יומית, זכירת יציאת מצרים היא ההכרה בכך שיש אפשרות של גאולה, שכל מיצר בה אנו נמצאים יכול להיפתח, שמכל שיעבוד, גופני או נפשי, חיצוני או פנימי, יכול הקב"ה להוציא אותנו.
כאן אנחנו לומדים שישנו שלב נוסף, חשוב לא פחות, לגאולה. לא מספיק לצאת מהכלא, צריך גם ללמוד ללכת, למצוא דרך ולהתקדם בה. אם התירו את כבליך אבל אין לך יעד ודרך, תישאר תמיד באותו המקום, היציאה ממצרים לא הועילה לך מאומה. כשאתה יוצא ממצרים אתה מגיע למדבר, הדרכים לא מסומנות, אפשר להיאבד בחירות הזו, תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ, השלב השני וההכרחי של הגאולה הוא וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת...
האדם נקרא מהלך, זכריה הנביא מתאר את ייחודיותו של האדם אפילו ביחס למלאכים וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה, אנחנו חיים בכדי להתקדם, כשאנחנו במצרים, כשאנו כבולים לגשמיות, אי אפשר להתקדם, אבל היציאה לבדה מהשעבוד לא מבטיחה לנו שננצל אותה, אנחנו חייבים ללמוד ללכת.
הגמרא אומרת שחירות היא היכולת ללכת ממקום למקום, בכדי לדעת להתקדם, צריך ללמוד לא להיתקע. המסעות בהם הוביל אותנו הבורא לימדו אותנו להתקדם וגם לאחר שהגענו ליעד להיות מוכנים לשחרר ולהתקדם ליעד הבא. החירות השלימה היא היכולת לנוע אחרי הענן גם אם נראה לך שכאן טוב מספיק, לדעת שאם אני יכול להתקדם יותר, זו גלות אם לא אעשה זאת, שכלא יכול להיות גם מסורגי זהב, שמאסר יכול להגיע גם מבפנים, גם כשאני לגמרי משוחרר.
על הלימוד הזה שלמדנו במדבר, על היכולת ללכת, אנו מודים - לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
