באיזה עולם אנחנו חיים? (הרב מנחם סוכות)
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. [משנה במסכת אבות]
כשהמשנה מייחסת תכונות מסוימות ל"תלמידי" בלעם הרשע, נראה שיש כאן לימוד, יש כאן דרך. האם את התכונות השליליות האלו צריך ללמוד? האם מונחת כאן אידיאולוגיה, כזו שמתנגשת עם דרכו של אברהם אבינו?
האמת היא שכן, חז"ל מספרים ש"מומחיותו" של בלעם הייתה "לכוון את השעה", למצוא את "נקודת התורפה", את אותו רגע בו מתעורר כעס בעולם ולנצל אותו להבאת חורבן.
העולם אינו סטאטי ויציב, מהות העולם מושפעת מהצורה בה אנו מתנהגים ומהדרך בה אנו מסתכלים עליו, הצדיקים, בעלי ה"עין הטובה", מוצאים בעולם "עת רצון" - וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן, הם מוצאים עולם חסד - חֶסֶד אֵ-ל כָּל הַיּוֹם, הם השוזרים במציאות העולם את אותו חוט של חסד. ואילו הרשע, הוא זה שמוצא ובעצם ממציא את וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם.
מי שיראה את העולם כגוש גשמי, ייצור את המציאות אותה הוא מחפש, הוא ימצא בעולם חומר חשוך והעדר, הוא בעצם יחזיר את העולם לאותו "אין" לאותו חושך שהוא היה ללא אותם עשרה מאמרות שמימיות המחיות את הבריאה, הוא נמנה על אותם הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, הוא משאיר את הבריאה חסרת טעם, תוכן ומשמעות.
הראיה אותה לימד אותנו אברהם אבינו, היא ראיה של חסד, של טוב. ה"עין הטובה" הוא הסוד של לראות את הקדושה והאור של אותן ה"מאמרות" המקיימות את העולם. תלמידי אברהם, בגישה שלהם לעולם ובגילוי הקדושה בתוכו, הם יוצקים את התוכן הרוחני ואת המהות הרוחנית לתוך העולם ומאפשרים לנו לחוות את ה"יש" של העולם. לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ , מכאן לומדת משנתנו שתלמידי אברהם אוכלים בעולם הזה ו"נוחלין" את העולם הבא, הבעל שם טוב מסביר ש"נוחלין" הוא מלשון נחל, בעלי עין טובה ב"אכילתם" בעולם הזה, בגישה שלהם אליו, משפיעים את המהות של העולם הבא לתוך העולם הזה, בכך הם הופכים אותו ל"יש", ליש אמיתי, בכך הם מְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.
חכמנו רצו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, להזכיר לנו שזו העבודה היומית, הכללית והפרטית, לדעת איך להסתכל על העולם לזכור כמה המבט שלנו והמעשים שלנו יוצרים את המציאות בה אנו חיים.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
