איך אפשר לחטוא? (הרב מנחם סוכות)
משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמר המלך, תבוא אמו ותקנח... כך אמר הקב"ה, תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל. [-מדרש]
על פניו נראה המדרש הזה מוזר, בלשון המעטה, איזו "אחריות" יש לפרה האדומה על מעשה העגל? איזה רעיון מנסה המדרש כאן להנחיל?
בהתבוננות עמוקה נגלה שהאנלוגיה כאן מדויקת, הלימוד הוא הרבה מעבר למשמעות הפשוטה.
כשה' בורא את העולם, הוא בורא אותה בתורה, הסתכל באורייתא וברא עלמא. כל מציאות בעולם, בתוך תוכה, במהותה הפנימית, היא קדושה, ללא אותה משמעות לא היה לה קיום. הנביא מכריז שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, זה לא רק ידע היסטורי, זו המהות הפנימית של הכול, זהו ההסתר הגדול אותו נשלחנו לגלות. הגמרא מספרת, חסידים ראשונים, עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, אותם החסידים יכלו לזהות גם בכל פעולה גשמית את העיקר, הם גילו בה את התורה שמסתתרת בעומק ההוויה שלה, ובמעשה הגשמי עצמו ראו טפל.
אך מה עם החטאים, עם אותן הפעמים שנכשלנו ובחרנו בדרך שטוב היה לו לא בחרנו. האם גם הם תורה? האם גם כאן מסתתרת קדושה? איך בכלל ישנה מציאות כזו, מציאות שנראית חושך גמור, מנוגדת לגמרי לאמת ולטוב?
בעולם ישנם שני סוגי טהרה, יש טהרה טבעית, המקום הנקי של האדם איתו הוא בא לעולם ויש טהרה שמגיעה לאחר שהאדם טעה והתלכלך, ואז, מתוך מקום זה, חוזר ונטהר, מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד, טהרה כזו שנולדת מתוך הטומאה, היא טהרה שרק יחידו של עולם יכול לברא. על טהרה זו אמרו חכמינו: במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. לשירת הבאר, משה אינו שותף כמו לשירת הים, שירת הבאר היא שיר של בעלי תשובה, שם גם למשה אין נגיעה.
היכולת של החטא להביא את האדם לדרגה עמוקה זו של טהרה היא סוד הקיום שלו עצמו, ללא מציאות התשובה, לא הייתה אפשרות של חטא. התשובה אם כן היא ה"אמא" של החטא, היא המאפשרת ומקיימת את עצם מציאותו.
את זה מלמד אותנו המדרש, תבוא אמו ותקנח, התשובה שהיא הגורם להמצאות אפשרות החטא, היא היחידה שיכולה "לקחת אחריות" ולנקות את הרושם שהותיר החטא בעולם.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
