לשמור אור בקופסה (הרב מנחם סוכות)
לא ניתן לאכסן אור בקופסאות. כשאנו רוצים להאיר חדר, אנחנו לא יכולים למלא אור בכלים ולהביא אותו כך, אנחנו מדליקים נר. למרות שברור לנו שלא הנר הוא המטרה, לא השמן ולא הפתילה. אנחנו נלך ונשקיע בנר כי ברור לנו שרק כך נוכל להביא ולהחזיק את האור.
שלמה המלך במשלי מבהיר לנו - כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. אור התורה הוא רוחני לגמרי, אין לנו אפשרות לתפוס אותו ולהשיג אותו כפי שהוא. איוב מגדיר את אותה הוויה רוחנית כ"נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי", המציאות הרוחנית כשלעצמה נמצאת במימד שונה לגמרי מהמציאות הגשמית בה אנו חיים. איך אם כן יכול אדם להאיר את העולם, להביא את האור הזה לתוך המציאות היום יומית?
לשם כך ניתנו לנו המצוות, אותן פעולות גשמיות שנועדו לחבר סביבם את אותו האור הרוחני, להוות כלי חיבור למציאות הרוחנית הערטילאית. רק דרך המצוות, דרך מעשיו הגשמיים הטובים, יכול האדם להתחבר למציאות הרוחנית הנשגבה, אך אל לו לחשוב שהמעשים הם הרוחניות, בדיוק כשם שהנר אינו האור ואדרבה דווקא בעת כלויי הנר מאיר בו האור, באותה מידה עלינו לדעת שהמעשים הם "חומר הבעירה", החיבור, לאותו אור נעלה ומובדל.
רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה הם כנגד איברי וגידי הגוף, הגוף אשר מהווה גם הוא "נר" לאור – לנשמה. הגוף אינו "מכיל" את הנשמה, הוא גם לא מנותק ממנה. הגוף הוא האמצעי להשכנת הנשמה בעולם, הוא הגשר שבלעדיו לא הייתה שום נקודת השקה בין הנשמה הזכה והרוחנית לבין הגשמיות של העולם. דרך הגוף ניתן לחוש בהתעוררות הנשמה.
גם במימד ה"זמן" ישנה הקבלה לנר ולאור - ימי המעשה והשבת. ששת ימי המעשה הם האמצעי, הכלי, שמהווים חיבור גשמי ליום הרוחני, ליום בו אנו מתנתקים מכל יצירה, ליום שכולו קודש. אין לקדושת השבת אחיזה בתודעתנו ללא ימי המעשה, אך אין משמעות לימי המעשה ללא התוצאה של קדושת השבת.
אמר לו הקב"ה למשה, לא בשביל שאני צריך לנרות... אלא לזכותם. כל זה הוא גזירת המלך, כך רצונו של הבורא בבוראו עולם של גשמיות, עולם בו לאור אין אחיזה בפני עצמו, שבו רק דרך פעולה גשמית ניתן להתחבר ליקום הרוחני המקביל. רק בעולם כזה ניתנה לנו הזכות ל"גלות" את האור, למשוך הארה לתוך החושך.
ולעתיד, קדושת השבת לא תצטרך להיגלות רק מתוך מלאכת החול, בעתיד נזכה ליום שכולו שבת, לקדושת השבת תהיה משמעות עצמית. את הנשמה נוכל לחוש כפי שהיא, ללא מתורגמן. את הרוחניות עצמה נוכל לחוות ללא צורך בכלים, במצוות, מצוות בטלות לעתיד לבא. בעתיד נוכל להחזיק את האור בידיים.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
