מי אתה באמת? (הרב מנחם סוכות)
וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. מדוע בוחר ה' בלוויים?
אומר המדרש: שכל מי שהוא מקרב אותי, אני מקרבו, הם קרבו עצמן לי שנאמר "ויאמר משה מי לה' אלי, - ויאספו אליו כל בני לוי" ... ואני מקרבן - "והיו לי הלוים".
כשמשה נעמד לאחר חטא העגל ומכריז את אותה הכרזת קודש, קורא את אותה הקריאה שתיחקק לדורות - מִי לַה' אֵלָי! מתקבצים אליו שבט לוי, האם באמת בכל העם לא היו עוד שלא חטאו?
אך באמת הקריאה הזו היא עמוקה בהרבה, היא אינה שאלה שבאה לחשוף תיעוד היסטורי, מי חטא ומי לא. כשמשה זועק "מי לה'", זו שאלה שחודרת לעומק הלב, מי אתה? למי אתה?
בכל אחד מאיתנו יש המון קדושה, לעולם אין צורך לייבא קדושה מבחוץ, יגעת ומצאת – תאמין, צריך רק לגלות ולחשוף את מה שבתוכנו. בכל אדם יש נקודה אמיתית ורצון אמת להשי"ת – כותב השפת אמת, כל אדם במהותו הוא שלם כל כך, עד שמגדיר המהר"ל את תפקיד האדם בעולם - כל האדם נברא, להוציא שלמותו מכוח אל הפועל. הכלל הגדול בתורה הוא לדעת ש"ואהבת לרעך כמוך", שבאמת אין שום הבדל ביני לאחר, שכל ההבדל הוא במעטה החיצוני.
אותה הדמות הייחודית אשר אני נוטה לייחס כ"עצמי" אינו אני, אלא, התפקיד הייחודי שלי, אותו המנעול שנברא במיוחד כמשימה עבורי, שיש בכוחי לייצור את המפתח עבורו. אך מעבר למכסה הזה, למשימה הזו ששמה כשמי, בעד לכל הרצונות המדמים עצמם כ"רצוני", בוערת אש פשוטה, שוכן רצון פשוט וטהור שמהווה את עצם מהותי – לה'.
הפרשה שלנו מתחילה עם הדגש כי העם נמצא במדבר, המדרש מסביר במשל, נשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לשניה, וברחו מלפניו, נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו, והיו מקלסין אותו. אמר הנשיא: זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה כס נאה, כאן אני דר.
כשאדם מזדהה מדי עם אותו המעטה, עם אותן התכונות שנועדו למשימה עבורו, "המפגש עם הנשיא" מאיים עליו, הוא חושש מאיבוד ההגדרה האינדיווידואלית שלו, מאובדן "זהותו". חז"ל לימדונו "אין התורה נקנית, אלא למי שמשים עצמו כמדבר", דווקא היכולת להיות כמדבר, להרפות מההיאחזות הנואשת בתפקיד, הנכונות להבין כמה הדימוי החיצוני אינו באמת משלים את מי שאני וההשתוקקות לשלמות אמיתית, הם שיכולים לגלות את ה"אני" האמיתי.
וזו ייחודיותם של שבט לוי, כשמשה מכריז "מי לה' אלי", מיד נאספים אליו כל שבט לוי. הם יודעים את מהותם, הם לה'.
ויתרה מכך. לא רק שהזדהות זו היא חשובה, היא אפילו מכריעה יותר מעצם העובדה אם חטאת או לא. בשום מקום לא נאמר שבני לוי לא חטאו, אך גם אם הם הרגישו שחטאו, ההשתוקקות העצומה שלהם לתיקון, לאותו "ה'" הבוער בתוכם, כיסה על כל דבר שיכל להפריד ביניהם לבין פנימיותם, שיכל להטעות אותם למחשבה כי אינם לה', את האהבה העזה שלהם למי ששוכן בתוכם, לישותם האמיתית, לא יכבו גם מים רבים.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
