לא לירוק בגחלת (הרב מנחם סוכות)
פרשתנו, לפני שמתחילה לבאר את מצוות השמיטה, פותחת בהקדמה "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר". רש"י במקום מביא את קושיית רבותינו: מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני!? אלא, מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.
ועדיין הבן שואל, מה עניין שמיטה אצל הר סיני? מה מייחד את מצוות השמיטה והופך אותה למקור לימוד על שאר המצוות?
בהמשך פרשתנו מבאר המדרש את הפסוק "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" במשל, בר סירא אמר, הייתה לפניו גחלת, נפח בה – וביערה, רקק בה - וכבתה. כלומר אותו האדם, אותה הגחלת ואותה הפעולה אך בשינוי קטן, יכולה לגרום לתוצאה ההפוכה.
אם נביט בעומק המשל נמצא עד כמה הוא מדויק. כשם שבלב הגחלת טמונה להבה, כך בכל נברא מוסתרת קדושה, קדושה שמהווה את עצם מהותו הפנימית. במהלך חיינו אנחנו פוגשים את העולם באינספור פניו, בכל אדם, בעל חי, צמח או חפץ, בכל רעיון, מעשה ותחושה. בכל מפגש אנחנו יכולים לירוק ויכולים לנשוף. ההבדל בין היריקה המכבה לבין הנשיפה המבעירה, היא במקום ממנו היא מגיעה.
הנשיפה מגיעה מפנימיותו של האדם, האדם משתמש באותה רוח אשר נפח בו האלוקים עוד בגן עדן. כשאדם עושה מעשה מתוך תוכו, כשהמפגש שלו עם העולם מגיע מעומק ליבו, אז הוא מעורר את הפנימיות של הדבר איתו נפגש, הוא "מדליק" ומאיר את כל אותו מפגש, את כל אותו המעשה.
מאידך, היריקה היא חיצונית, כשאנו ניגשים לאדם אחר או לכל אינטראקציה עם הסובב ללא הרוח, ללא הפנימיות, לא רק שאיננו יכולים להאיר אותם, אנחנו מכבים את אותה שלהבת שאיוותה לפרוץ החוצה ומותירים אותם ריקניים קרים וכבויים.
כשהיינו במצרים חשבנו שכל מה שחסר לנו זה חירות, חשבנו שהיציאה מהגלות ומהשעבוד מהווה בעצמה מטרה. ואז הגענו להר סיני, שם הבנו שהחירות היא רק אמצעי להגיע לתורה, לאותו אור שיאיר לתוכנו, לפנימיות שתתגלה בכל אחד מאיתנו. ויתרה מכך, גילינו שלפני התורה, החירות לא הייתה חירות, שאמנם הסרנו את המעטפת החיצונית, את מצרים, אך עוד לא גילינו את הפנימיות, את אותה נקודה שעדיין לא הצליחה להשתחרר.
את אותו המהלך בדיוק מלמדת אותנו מצוות השמיטה, אל לנו לטעות ולחשוב שדי לנו בסילוק העמים מארץ ישראל ובשחרורה, החיבור האמיתי לארץ מתגלה דווקא בשמיטה, בזמן שאנו שובתים מעבודת האדמה ומתחברים לפנימיות שלה ל"שבת" שלה. אנחנו מבינים שגם הסרת הזרים השולטים בארץ עוד לא מביאה אותנו לשליטה בה, שהשליטה האמיתית היא כשאני לא משועבד לעבודת האדמה, כשאני יכול להרפות מהאחיזה החיצונית ולתת מקום לפנימיות.
לימוד זה הוא לימוד לכל המצוות, לכל שלבי החיים ולכל המפגשים שבהם. ראשית יש להסיר את הקליפה החיצונית, אך לא די בכך, אל לנו לעצור עד שנגיע לחיבור הפנימי, האמיתי. עד שמתוך תוכנו נצליח להגיע לשלהבת הטמונה בתוך הגחלת ולהאיר אותה.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
