קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת.
המדרש מביא שתי דרשות מפליאות על הפסוק הזה:
ר' יהודה אומר: "קול דודי הנה זה בא" - זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחדש זה אתם נגאלין, אמרו לו, משה רבינו, היאך אנו נגאלין? והלא אמר הקב"ה לאברהם (בראשית ט"ו) "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה? אמר להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם, אינו מביט בחשבונותיכם, אלא "מדלג על ההרים", ...מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין ובחדש הזה אתם נגאלין.
ר' נחמיה אמר, "קול דודי הנה זה בא" - זה משה בשעה שאמר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין, אמרו לו, משה רבינו, היאך אנו נגאלין? והלא אין בידינו מעשים טובים? אמר להם, הואיל וחפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים...
מה זה אומר? להפר את כל הכללים בלי שום סיבה? הרי לא הגיע הזמן, הרי ישראל אינם ראויים! ויותר מכך, את הנס הגדול של יציאת מצרים אנו מסמלים ב"ליל הסדר", ב"סידור פסח", האם יש משהו פחות מסודר מניסים, ממאורעות שהופכים את הסדר על כנו, ובפרט מניסים שלא במקומם, ניסים שנעשים "ללא סיבה מצדקת"? איך אפשר להפוך את היוצרות ודווקא ללילה כזה לקרא ליל הסדר?
הטבע וחוקיו מתגלים לעינינו כסדר, הורגלנו לחוקים קבועים, לפעולה ותוצאה, לסובב ומסובב. הכול ניתן לניבוי, לכל דבר יש הסבר. דווקא אותו הסדר נראה כמי שתוקף לעיתים את האדם, כמי שמערער את סדר חייו הפשוט עד שכל מהלך חייו נראה כצירוף מקרים – טבעיים לחלוטין אך מקריים - ששולטים בתהלוכות חייו ומשליכים אותו לכאן ולשם.