איזה מקום תופס העולם הזה, החומרי והארעי ב"תכלית", באותו יעוד לשמו נבראה הבריאה כולה, לשמה נבראנו אנו?
דומה כי על זאת בא רבי יעקב לענות באמירתו הנודעת בפרקי אבות: רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין. המטרה אינה כאן, העולם הזה אינו יותר ממעבר, מהכשרה לעולם המטרה, לעולם הבא.
אך תוך כדי דיבור, מיד במשנה העוקבת, ישנה אמירה של רבי יעקב עצמו שנראית סותרת לחלוטין את התפיסה הזו: הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא. אם העולם הזה אינו יותר מאמצעי, ממעבר דרכו ניתן להגיע ל"דבר האמיתי", לעולם האמת, העולם הבא, איך ייתכן שנעדיף את האמצעי על המטרה, את השקר על האמת, את החול על הקודש?
מהו באמת העולם הזה? אנחנו יודעים שהעולם נברא ב"עשרה מאמרות". המדרש בפרשתנו, פרשת "אמור", מביא את הפסוק "אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת". בשורש ה"עולם הזה" אינו גס או גשמי, אדרבה, בפנימיותו העולם טהור, העולם הזה במהותו הפנימית קדוש ונשגב לא פחות מהעולם הבא.
מעתה ישנה משמעות שונה לדברי רבי יעקב. העולם הזה הוא פרוזדור. כל דבר שבו, כל חפץ, כל ישות, כל מרחב וכל יחידת זמן מהווים ערוץ ודרך ל"עולם הבא", למשמעות פנימית קדושה. בכל מפגש שלי עם העולם אני ניצב מול פתח, פתח שיכול להוביל אותי לאותה פנימיות, לאותה הקדושה. אך תנאי אחד יש והוא הידיעה שאותה ההתגלות גשמית, אינה מטרה, היא פרוזדור. שאל לי להיעצר בקליפה, שאם אדמה כי הפרוזדור הוא טרקלין לעולם לא אגיע, אשאר בפרוזדור.
אך עדיין, לא מצאנו סיבה להעדיף את העולם הזה. מדוע יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא? איזו מעלה יש כאן שאין שם?
ישנו דבר אחד שהוא ייחודי לעולם הזה, אליו כבר לא נוכל להגיע בעולם הבא. העולם הזה, ההעלם הזה, ההסתרה העצומה שישנה כאן שמצליחה להסתיר את עצם המהות של הכול, את המהווה את הכל, מביאה עמה געגוע עז. הנשמה נשלחה ל"מרחקים", לתוך מבוך שמקשה כל כך את ראיית אותו אור פשוט, וככל שהחושך גובר גם מתעצמת התשוקה, הרצון הפשוט לחזור. רצון זה, געגועים אלו ותשוקה זו הם פירות המרחק, אין להם מקום מחוץ לעולם הזה והקרבה שהם מבטאים לא תוכל להגיע לביטוי בשום מקום אחר ובשום צורה אחרת.
נבראנו בכדי להתאחד עם הבורא. העולם הבא הוא אכן מצב אופטימאלי של קירבה בינינו לבינו, אבל הקשר שיכולים הגעגועים כאן מהעולם הזה לבטא, יפה הוא מכל חיי העולם הבא.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)